על-פי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, אין לדון בתביעה לרשלנות רפואית ללא חוות דעת רפואית. בית המשפט לתביעות קטנות דן בתיקי רשלנות רפואית "זעירה" גם כאשר לא הוגשו חוות דעת רפואיות. אלא מאי? שהסיכוי לזכות בהן אפסי. תביעות שאינן מעוגנות בחוות דעת רפואיות נדחות, ברוב המקרים, או שמסתיימות בפשרה מבלי להודות בחבות ולפנים משורת הדין. בית המשפט מתרשם מגרסאות הצדדים, בוחן את מהימנותם ומפעיל שיקול דעת ומבחן השכל הישר. תיקים מורכבים יועברו, אחר כבוד, לבית משפט השלום.
אסתר משאש מראשון לציון פנתה בחודש אפריל 2006 למרפאת ש.ל.ה שירותי רפואה בע"מ, לצורך אבחון. לאחר שעברה צילום רנטגן נקבע שעליה לעבור טיפול שורש ושיחזור שן בעלות כוללת של 1,217 שקל. הטיפול נקבע כעבור חודשיים במהלכם סבלה מכאבי שיניים. משאש פנתה פעמיים למרפאה ובפעם הראשונה הרגיעו שהכול תקין ובפעם השנייה הוסיפו חומר סתימה. ביום הטיפול משאש עברה צילום רנטגן והתברר שהשן נשברה ואין מנוס מלעקור אותה. משאש שאיבדה אמון במרפאה, עברה את העקירה במרפאה אחרת בעלות 580 שקל ובהמשך השתלת שן. בחודש נובמבר אשתקד תבעה משאש את מרפאת ש.ל.ה שירותי רפואה בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון בסכום של 5,000 שקל. משאש האשימה את המרפאה ברשלנות וביקשה פיצוי כספי בגין הטיפולים.
בכתב ההגנה טענה המרפאה שהטיפול שקיבלה משאש היה נאות וסביר בנסיבות העניין ולא התרשלה. לדבריה, בשן התגלה סדק שלא ניראה בצילום רנטגן ומלכתחילה, בעקבות הבדיקה הראשונית, היה חשש שזה המצב. "היווצרות סדק בשן הינה אפשרות סבירה לאחר טיפול שורש נוכח היחלשותה לאחר הטיפול". המרפאה ביקשה לדחות את התביעה ולחייב את משאש בהוצאות משפט.
בפסק דין שניתן בימים אלה, הדגיש שופט בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון, איל באומגרט, שטענותיה של משאש בדבר רשלנותה של המרפאה הן טענות שברפואה. "בית המשפט הסביר ארוכות לתובעת כי טוב תעשה אם תצרף חוות דעת רפואית שתתמוך בטענותיה ואת הנפקות להעדר חוות דעת כזו. התובעת סירבה לדחות את הדיון על-מנת להגיש חוות דעת מטעמה".
השופט הוסיף, כי על בעל הדין להוכיח שהטיפול הרפואי שקיבל לא תאם את רמת הטיפול המקובל והסביר. "לא די לתובע שיוכיח שהטיפול הרפואי לא צלח. ברפואה כמו בתחומים אחרים, אין ביטחון מלא כי כל טיפול יצליח גם אם בוצע ברמת מיומנות סבירה ועל-פי הידע הרפואי הקיים באותה עת". לדברי השופט, אכן בסופו של דבר הטיפול שהוצע למשאש על-מנת להציל את השן לא צלח. "אולם לא עלה בידיה להוכיח שהנתבעת התרשלה במתן הטיפול הרפואי וכי במיומנות סבירה ניתן היה לאבחן מלכתחילה את הסדק בשן. כמו כן לא עלה בידיה להוכיח שהטיפול עצמו כפי שניתן, היה רשלני או לא תאם את נסיבות המקרה".
השופט דחה את התביעה וחייב את משאש לשלם למרפאה 400 שקל הוצאות. השופט שכח לרשום שלצדדים נתונה בקשת רשות ערעור תוך 15 יום.
