שעתיים לפני סיום מלחמת העצמאות, נפל אחיו של יצחק רזניק (83), סרן יאיר, בן ה-19, על הגנת המולדת. מאז אותו אסון, כרך האח את גורלו בגורל צה"ל. הוא עושה זאת בדרך מקורית משלו, כשהוא פוקד ברכבו מחנות שונים של צה"ל ומחלק לחייליהם בידו הנדיבה ממתקים ומשקאות, חינם אין כסף. ובין כיבוד לכיבוד דואג רזניק גם להטיף לחיילים קצת ציונות ואהבת מולדת.
את מוצרי המזון נוהג רזניק לרכוש ממפעלי-מזון וממשקים, בעזרת צה"ל, שנרתם בהתלהבות למבצע הפרטי. עזר כנגדו היתה במשך שנים רעייתו, שנפטרה בינתיים. רכבו של רזניק היה תמיד קודש לצה"ל. נוסף על הטרמפיסטים הרבים, שנהג להסיע, היה עושה בו את דרכו למחנות, ובעיקר נהג לפקוד טירונים וטירוניות ב"סדרה" שלהם. לחיילים התשושים מאימונים היה תמיד בואו בבחינת משב-רוח רענן.
אבל רזניק לא הסתפק מעולם במבצע הנסיעות שלו. מדי יום שישי הוא יוצא במכוניתו לאחד הצמתים המרכזיים בארץ, שם הוא מציב דוכן-עץ ועליו ארגזי-משקאות, כריכים ופירות. משעה תשע בבוקר עד השעה חמש אחרי הצהריים הוא ניצב ליד הדוכן, מאכיל ומשקה, חינם אין כסף, את החיילים הנקרים למקום.
בממוצע, פוקדים את הדוכן, בכל יום שישי, כאלף לובשי מדים. טירונים, המזדמנים למקום בפעם הראשונה, מוציאים ארנקי-כסף ומבקשים לשלם. הם חשים עצמם שלא בנוח כשהם נתקלים במבטיהם של ה"ותיקים". כדי להתגבר על הצבא העצום הזה, נחלצים לעזרתו, מעת לעת, תלמידי בתי-ספר המצויים בסביבה, ומסייעים לו בהתנדבות.
גם ביום העצמאות, עשה רזניק את דרכו, כמנהגו, לאחד המחנות האהובים עליו, במכוניתו העמוסה ארגזי-משקאות, עוגיות וכריכים. החיילים, שנאלצו להישאר בבסיסם בחג, לא ידעו את נפשם משמחה על בואו של המלאך הזה אליהם. עם סיום הביקור במחנה לא נח רזניק על זרי הדפנה. הוא המשיך במסורת רבת הנשים שלו והתייצב עם דוכנו באחד הצמתים המרכזיים, שבו פגש לובשי מדים והעטיר עליהם מכל טוב ליבו.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
