קצת כמו הכנסת שלנו, כך גם הביקור ב-Messa. יש חלקים טובים יותר (ולא נכנס לפוליטיקה), יש חלקים טובים פחות (כנ"ל) והסיכום הכללי משאיר טעם לא משהו בפה. במסה, כמו בבית הנבחרים, הבעיה לאו דווקא נמצאת על הצלחת (או במזנון) אלא במרכיבים האחרים.
העיצוב של המסעדה מרשים. הצבע הלבן, שעוטף אותך בכל פינה מהקירות, דרך הוילונות, השולחן הארוך ורוב הכסאות, יחד עם הכריות הלבנות, משרה אווירה חגיגית. ובכלל, האווירה במקום משרה כובד יוקרתי שרחוק קילומטרים רבים מביתיות חמימה. צוות שלם של אנשים אמון על חווית הביקור במסעדה. כבר בכניסה קיבלו את פנינו שתי מארחות. בעת ביצוע ההזמנה היינו שתיים אבל גדלנו לשלוש, ולאחר התלבטות מהירה עם מנהל המשמרת חיפשו וגם מצאו בשבילנו שולחן מתאים בגזרת הלא מעשנים.
התיישבנו בשולחן פרטי עגול על מגוון מושבים: ספה גדולה ולבנה עם כריות, כורסה שחורה עם מסעד ידיים רחב וכסא שחור עם משענת צרה. ולמה הדגש על הפרטי? כי למרות שהמסעדה היא מסעדת גורמה יוקרתית, אם לא תציינו שאתם מעוניינים בשולחן פרטי, יושיבו אתכם בשולחן צר וארוך (מסה, שולחן בספרדית), ותיאלצו לשבת יחד עם סועדים אחרים.
השחקנית הרביעית שהופיעה לפנינו הייתה מלצרית שהיתה אומנם אדיבה וסבלנית, אבל לא ממש שלטה בחומר וכך, כשהגיעו המנות שהזמנו, ועימן המרכיבים הרבים שבצלחת, עליהם רצינו ללמוד לפני האכילה, היא התנצלה ואצה לברר במטבח. כששאלנו על יינות, היא הזמינה לשולחן את הסומליה, שבהתאם להעדפותינו המליץ על בורגון פאסטוגראן, פינו נואר צרפתי (154 שקלים) שהיה מצויין.
כמנות פתיחה על חשבון הבית קיבלנו גספצ'ו עם קרם חצילים ומקל כמון, בתוספת לחם הבית, כדורי חמאה, ושני מטבלים, עריסה ופלפלים ירוקים עם כוסברה. מספר דקות מאוחר יותר הונחה על שולחננו גם פוקצ'ת הבית - מקלות פריכים, חמים ונימוחים עם מבחר עשבי תיבול ומלח גס שנבזקו מעל והאפילו מיד על הלחם, שהוגש בטמפרטורת החדר והיה חסר ריגוש לחלוטין. הגספצ'ו היה נעים לחיך והחצילים שבתחתית הפתיעו לטובה. הממרחים היו מעניינים וטובים והכילו חמיצות ומרירות שהשתלבו יופי ביחד.
למנה ראשונה הזמנו טארט טאטן עיזים וירקות עם קרם קולורבי מקורמל (46 שקלים). המנה, כמו שאר המנות שהונחו על שולחננו הייתה אסתטית ועשתה חשק לנבור בתוכה. היא הורכבה מסורבה קולורבי מרענן, שבתוכו הונח עלה אנדיב, לצד קרם קולורבי ונבטי אלפלפה ובמרכז הונח הטארט, שכבת בצק דקה, עם מצע פלפלים אדומים עשויים טוב ומעט מאוד גבינת עזים שהוחבאה בין השכבות. מסביב נחו ירקות חתוכים מבושלים. שילוב הטעמים היה מעניין.
לעיקריות הזמנו כבד עוף עם אספרסו, בייבי קלמארי ופירה אגוזי לוז (108 שקלים), ריזוטו חציל, עגבניות צלויות זעתר ופטה הולנדית (82 שקלים) מהתפריט הצמחוני (פעולה מבורכת של השף), ופילה לברק עם קונפי שום, עדשים שחורות וקציפת פורצ'יני (88 שקלים). המנות, שהוגשו בשלוש צלחות לבנות, גדולות ושונות במבנה היו מצויינות. הדג, שתי מנות פילה, היה עשוי כל כך טוב, שלא נדרש דבר על-מנת להשביח את טעמו. הוא היה רך ומתובל בחמאתיות עדינה. תוספת העדשים בלימון הייתה אלוהית וקרם הפטריות אוורירי.
הכבד, שהיה עשוי מדיום וול, לבקשת הסועדת, הגיע קר. המנה החדשה הכילה כבדים שהיו רכים וטעימים. הפירה שלצד הכבדים היה מרציפני בטעמו, לקלמארי מרקם נעים והאספרסו הוסיף ארומה עדינה וחיובית. הריזוטו הוגש בצלחת המחולקת לשלושה כשבמרכזה הונח סלט עלעלים טרי ומתובל ברעננות ומשני צידיו ריזוטו מצויין ועשוי בדיוק במידה הנכונה, לצד ריבועי פטה רכים ועדינים וקוביות של ירקות, שהדומיננטי בהם היה החציל.
כשהוגשו העיקריות התוודענו למלצרית נוספת, מנומסת אך חסרת ידע גם היא. ובכלל, התחושה שעלתה מהישיבה במסה והעיבה במעט על הארוחה הייתה שהנחמדות של הצוות, שקפץ לבדוק מה שלומנו כל כמה דקות, הייתה מוגזמת מדי ולא ניכרה בה כנות רבה. 3 כוסות יין שזיפים מתקתק, הוגשו גם הן על חשבון הבית, בתום הארוחה.
לסיכום, אם חשקה נפשכם באוכל מצויין שמתומחר בפראות, באווירה פלצנית ושירות דביק רוצו ל-Messa.
צמחונים? שווה לכם לקרוא את הביקורת על התפריט הצמחוני של מסה
