"ידידתנו הגדולה" עושה זאת שוב. שוב היא גוזלת ממדינת ישראל ומעם ישראל את הניצחון על אויב תוקפני. כך היא נהגה ונוהגת בכל מלחמות ישראל ב-76 שנות "עצמאותנו" (?). שוב היא נוהגת בישראל כפילגש במזרח התיכון, כשמו של ספרו הידוע של הפרופסור עזרה זהר המנוח.
עם הכרזת המדינה פלש הצבא המצרי לישראל שזה עתה קמה, יחד עם צבאותיהן של מדינות ערביות נוספות. במאמצים רבים וכבדים נהדף הפולש המצרי. אבל, בשלבי הסיום של מלחמת הקוממיות, כאשר צה"ל היה קרוב להכריע את הצבא המצרי בסיני במסגרת מבצע חורב (דצמבר 1948 - ינואר 1949), הגיע אולטימטום בריטי-אמריקני, ובן-גוריון הורה על נסיגת צה"ל. הניצחון נגזל.
במבצע סיני (קדש) (אוקטובר - נובמבר 1956) צה"ל הכריע את הצבא המצרי בסיני במקביל למבצע הבריטי-צרפתי במצרים. ושוב, אולטימטום אמריקני (ואיומים סובייטיים) גרם לבן-גוריון להורות על נסיגת צה"ל. האמריקנים נתנו אומנם ערבויות להבטחת חופש השייט הישראלי במיצרי טיראן, אבל ברגע האמת הם "לא מצאו" את הערבויות.
במלחמת ששת הימים (יוני 1967) אומנם לא היה לחץ אמריקני גלוי לסיומה, אבל בכל השנים מאז פעלה ארה"ב בדרכים שונות ומגוונות במטרה לגזול מישראל את פרי ניצחונה על המדינות שתקפו אותה ("פתרון" שתי המדינות, "היום שאחרי", ה"נורמליזציה" עם סעודיה, ומלכודות נוספות).
מיד עם סיום מלחמת ההתשה (אוגוסט 1970) הפרו המצרים את ההסכם וקידמו את סוללות טילי הקרקע-אוויר שלהם. ההמשך היה לחץ אמריקני על ישראל דווקא שלא לייחס חשיבות רבה להפרה זאת, וארה"ב אף סירבה לשתף את ישראל בתמונות שצולמו על-ידה ואשר הוכיחו את ההפרה המצרית.
במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973) מנעה ארה"ב את הכרעת הצבא המצרי, בלמה (יחד עם הסובייטים) את צה"ל, והתגייסה להציל את הארמיה המצרית השלישית, הנצורה ממזרח לתעלת סואץ.
בשנים 1974 - 1975 כפתה ארה"ב על ישראל נסיגה בסיני ללא תמורה מצרית, בתהליך שנקרא בשם המכובס "הערכה מחדש", Reassessment.
בשנת 1981, אחרי הפצצת הכור הגרעיני העירקי, הקפיאה ארה"ב זמנית משלוחי ציוד צבאי אמריקני לישראל. מאוחר יותר היא הודתה לישראל על השמדת הכור העירקי.
למען הגילוי הנאות יש לציין את הסיוע הצבאי, המדיני והכלכלי של ארה"ב לישראל בתקופות שבין הלחצים שלעתים היו אדירים ומקוממים. סיוע זה חיוני לא רק לישראל, ואין להשתמש בו כשוט נגד ישראל. קשה להבין וקשה להסביר את הסתירה בין הסיוע לישראל לבין כבילת ידיה במקרים כה רבים.
לשיאם מגיעים לחצים אלה בימים אלה, כאשר ארה"ב מסרסת את ישראל, כובלת את ידיה, כופה על ישראל להאכיל את האויב, מונעת ממנה את הכרעת החמאס, ואונסת אותה להיכנע לתכתיבים של ארגון הטרור. לא ניתן להבין את התנהגות "המתווך ההוגן" האמריקני, שהוליך שולל את ישראל בשעה שהחמאס ביצע תרגיל הונאה, אלא אם כן בוחנים את העקביות האמריקנית במשך עשרות שנים, עקביות של מניעת ניצחון ישראלי. ר' גם מאמרי "עקדת ישראל" שפורסם באתר זה ב-20.10.23, סמוך לפרוץ המלחמה הנוכחית.
לעתים נראה שהאמריקנים והאחרים נוהגים כמו העצים במשל יותם, אשר בחרו לחסות בצל האטד במשל יותם, שופטים פרק ט':
"וַיֹּאמְרוּ כָל-הָעֵצִים, אֶל-הָאָטָד: לֵךְ אַתָּה, מְלָךְ-עָלֵינוּ. וַיֹּאמֶר הָאָטָד, אֶל-הָעֵצִים, אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי; וְאִם-אַיִן--תֵּצֵא אֵשׁ מִן-הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן".
קיימים שני צעדים אשר יכולים להתבצע בישראל באופן מידי, כדי להראות נחישות ואחדות מול הנחשול האמריקני המקשה את לב סינוואר:
- על יאיר לפיד לגלות אחריות, להשתחרר לאלתר מן הקיבעון האופוזיציוני שלו ולהצטרף לממשלה לאלתר, כדי להראות, לעולם בכלל ולנשיא ביידן בפרט, שאין פניה של ישראל לכניעה ללא תנאי לדרישות החמאס, גם אם ארה"ב ו"המתווכים" נוקטים בתרגילים שאינם אלא חיזוק החמאס. מנגד, על ראש הממשלה נתניהו להגיב על צעד כזה בנכונות אמתית לשתף פעולה.
- על שר הביטחון והרמטכ"ל למנות לאלתר את תא"ל עופר וינטר למפקד פיקוד הדרום, במקום האלוף ירון פינקלמן שכשל, ואשר יסיים בקרוב את תפקידו. גם צעד כזה ישדר לעולם שאין פניה של ישראל לכניעה.
