חשד: הפרקליטות הציגה מסמך מזויף בבית המשפט

למרות התבוסה בשתי הערכאות, נקר המשיך להיאבק. ב-2001, אחרי פניות אין ספור ליועץ המשפטי לממשלה, למשרד הפנים, למבקר המדינה ולגורמים נוספים, הוא הצליח לקבל לעיונו את התשריט המקורי הישן שעליו הסתמך השופט גורן בקביעתו שהאדמות הן חקלאיות. נקר מסר את התשריט לבדיקת מומחה, אמנון בצלאלי, בעבר ראש המעבדה המרכזית להשוואת כתבי יד ולבדיקת מסמכים במדור לזיהוי פלילי במשטרת ישראל, וזה קבע כי התשריט עבר זיופים וכי במקומות הנוגעים לאדמות שבמחלוקת "נעשו שינויים ותיקונים על-ידי מחיקה מכאנית, סימון קווים בעיפרון, והשלמות בצבע".

עוד קבע המומחה, כי בתשריט "מופיע גירוד מכני וסימון מחדש של סימוני השטח החקלאי באמצעות עיפרון וצבע ירוק". על סמך חוות דעת זו, בוצעו בדיקות בשטח על-ידי מודד, יצחק אוורבוך, ובעלי האדמות, חידשו את מאבקם על השבת ערך אדמותיהם. בשלב הראשון הם הגישו תלונות על זיוף במחלק הונאה במשטרת תל אביב ובעקבות תלונותיהם, חוקרי המחלק תפסו את המפות הרלוונטיות להוכחת הזיוף. במקביל עתרו בעלי האדמות לבית המשפט בבקשה לבטל את פסק דינו של השופט אורי גורן, שכאמור, הסתמך על התשריט החשוד כמזויף.

התלונות למשטרה והפנייה המחודשת לבית המשפט נעשו בשנת 2003 ומאז ועד היום לא חלה תזוזה בנושא. במהלך הזמן פנה בית המשפט לנתבעים [הוועדה לתכנון ובנייה של הרצליה והוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של תל אביב] המיוצגים על-ידי פרקליטות מחוז תל אביב–אזרחי, בבקשה להמציא מסמכים שונים, אבל המשטרה לא סיימה עד היום את בדיקתה ובית המשפט עדיין לא הגיע לשלב הדיון בהוכחות.

נקר ושכניו חושדים שהסחבת בעניינם אינה מקרית, שכן אם חקירת המשטרה תאשר את הזיוף שגילה המומחה בצלאלי, פרקליטות מחוז תל אביב-אזרחי תצטרך להודות שערכה מצג שקרי בפני בית המשפט ואת זה, כנראה, היא לא אוהבת לעשות.

כניסתו של פרופ' דניאל פרידמן לתפקיד שר משפטים, שלוותה בהבטחה למניעת סחבת בבתי המשפט, הפיחה תקווה בלבם של נקר ושכניו. "אנו מקווים שתפעיל את סמכותך והשפעתך לחקר האמת בענייננו", כתב נקר לשר ופירט באריכות את חשדותיו כי פרקליטות מחוז תל אביב הטעתה היודעין את בית המשפט בהצגת מסמך החשד כמזויף והעלימה מסמכים נוספים שעשויים היו לחזק את טענתם שמכתחילה אדמותיהם נועדו לבנייה ולא היו אדמות חקלאיות.

משרד המשפטים הגיב על הדברים בשם פרקליטות תל אביב-אזרחי: "הטענות נגד הפרקליטות הינן מופרכות לחלוטין. טענת ההבדלים בין התשריטים כבר הועלתה על-ידי מר נקר בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובבית המשפט העליון ונדחתה בשתי ערכאות. טענה זו מצויה כרגע בבירור בהליך משפטי אזרחי, שבמהלכו ציינה המדינה כי טענותיו של מר נקר הינן משוללות כל יסוד".

הפרשה החלה בשנת 1994, כאשר עיריית הרצליה הפקידה תוכנית מתאר חדשה לעיר, הר-1878. קבוצת בעלי אדמות באזור יוקרתי בהרצליה נדהמה להיווכח כי 8 חלקות אדמה בבעלותם, שבתוכנית המתאר הקודמת נצבעו בכתום והיו מיועדות לבניית קוטג'ים, נצבעו בתוכנית החדשה בירוק כאדמות חקלאיות. [דונם חקלאי באזור שוויו 50 אלף דולר ואילו דונאם לבנייה שוויו 500 אלף דולר].

אנשי הקבוצה ובראשם אליעזר נקר, החזיקו בידיהם מסמכים המעידים כי מדובר באדמות לבנייה, וביקשו ממהנדס העיריה לתקן את הטעות על-פי המסמכים שהיו בידיהם ועל סמך מפות של תוכנית המתאר הישנה שהיו בעיריה. המהנדס סירב ולאחר שהתברר כי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של מחוז תל אביב, נותנת גיבוי לסירובו, פנה יחזקאל נקר לערכאות.

במשך מספר שנים התנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב משפט, שבו נקר תבע להחזיר את הצבע הכתום לאדמותיו ולאדמות שכניו, והציג בפני בית המשפט החלטה כתובה של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה שתמכה בטענתו. למרות זאת, מה שהכריע את הכף היה תשריט ישן שהוצג על-ידי פרקליטות מחוז תל אביב כתשריט מקורי, ובו האדמות האמורות היו מסומנות בצבע ירוק, כחקלאיות.

השופט אורי גורן החליט שהתשריט הישן גובר על כל הראיות האחרות, וקבע כי האדמות הן חקלאיות ולא אדמות לבנייה. נקר ערער על ההחלטה בבג"צ, אבל בג"צ, ברוב של שניים נגד אחד, אימץ את החלטת השופט גורן והדגיש כי אינו בודק עובדות שנבדקו בערכאה הקודמת.