האוטובוס לא הגיע - הנוסע תבע את החברה

שמואל מויבר מרמלה המתין, בחודש דצמבר אשתקד, לאוטובוס מרמלה לרמת-גן וזה לא הגיע. מויבר פספס הצגה בתיאטרון ותבע את חברת האוטובוסים סופרבוס בע"מ, בבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה וביקש פיצוי בגין עוגמת נפש, בזבוז זמן ונזק כספי. בכתב התביעה נטען שהמתין 3 שעות לאוטובוס והרגיש בן ערובה. "תלונות רבות בפי על התנהלות הקווים והתייחסות הנהגים... אני נאלץ להשתמש באלטרנטיבה אחרת שעולה לי יותר".

בכתב ההגנה טענה חברת סופרבוס, שהאוטובוס הגיע לתחנה וצרפה מסמכים (סידור עבודה, דוח איתורן ועוד), מהם עלה שהאוטובוס יצא במועד מהתחנה הראשונה. "לא יתכן שהתובע המתין בתחנה 3 שעות בלי שהגיע אוטובוס". החברה הדגישה ששירות הלקוחות שלה פועל 18 שעות ביממה, "ואם לתובע היתה טענה ספציפית הוא היה צריך להתקשר ולהלין על האוטובוס המאחר. אין ראיה שעשה זאת וכל הפניות והשיחות מתועדות". החברה הוסיפה שהיא נתונה לבקרה של משרד התחבורה וביקשה לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.

בדיון בפני שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, אסתר נחליאלי-חיאט, שהתקיים בחודש מרס, חזר בו מויבר וטען שהמתין לאוטובוס שעה בלבד. השופט דחתה בפסק הדין את התביעה בהעדר הוכחה וטענות שנטענו בעלמא. "יש לי אמפתיה לתחושותיו של התובע, אך מעבר לאמפתיה לא מצאתי כל ראיות לטענותיו, ולהיפך מצאתי באסמכתאות שצורפו לכתב ההגנה שהאוטובוסים יצאו במועד".

השופטת הוסיפה שלדבריו הכלליים של מויבר, לעניין איחורים חוזרים ונשנים והמתנה במשך שעות בתחנת אוטובוס, אין מקום בתביעה. "הנתבעת קיבלה זיכיון ממשרד התחבורה ואם אינה עומדת בתנאי ההפעלה על התובע להתלונן בפני הרשות שהעניקה את הזיכיון. ייטיב התובע לפנות בתלונותיו לגורם הנכון, במקרה זה משרד התחבורה ומכל מקום אין בסיס לתביעה משפטית במתכונתה". השופטת הדגישה שאמירות בעלמא, "אינן מהוות בסיס להוכחת נזק... משלא מצאתי כל ראיה לתביעה ממילא אין לי צורך לדון בשאלת עוגמת הנפש".

בנסיבות העניין השופטת לא חייבה את מויבר בהוצאות. השופטת שכחה לציין שלצדדים נתונה בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי. ת.ק: 1022/07.

תלונה למשרד התחבורה יש להפנות לנציבות תלונת הציבור: ת.ד 42 בית דגן 50250 פקס: 03-9545450.