מדריך לשוטר: לשנות היחס לעציר

אחת הסכנות האורבות לשוטר, בעת מילוי תפקידו, היא תקיפתו על-ידי "קורבנו". לא מכבר נערך בארצות-הברית מחקר מיוחד, שבא לבדוק את הרקע והסיבות לכך ששוטרים מותקפים בעת מילוי תפקידם.
מסקנות המחקר, המתפרסם בכתב העת האמריקני, "פוליס צ'יף", נוגעות לאופיו של התוקף, לנסיבות התקיפה ולהמלצות כיצד ניתן לצמצם את ממדי התופעה.

על-פי המחקר, מצטייר התוקף כאדם בעל-רקע חברתי-כלכלי נמוך, שנטייתו לתקוף גדלה ככל שלבושו מזוהם ומוזנח יותר. ברוב המקרים הרעיש התוקף וצעק. אולם, מסתבר, כי מסוכן לא פחות הוא אותו עציר שהרעיש תחילה והוא משתתק, לפתע, ללא סיבה נראית לעין; שכן, ביותר משליש מהמקרים, עציר שהשתתק לפתע, תקף מיד לאחר מכן את השוטר.

השוטרים שהשתתפו במחקר הצביעו על מספר מצבים מסוכנים: ראשית - כאשר עוצרים אדם אחד מתוך חבורה, יש חשש שהם יצטרפו אליו ויתקפו את השוטר, ולכן עדיף להפריד את המבוקש מן החבורה מהר ככל האפשר; שנית - כאשר עורכים חיפוש על גופו של אדם, בפרהסיה, הוא מושפל ועלול לתקוף את השוטר, ולכן עדיף לערוך את החיפוש הרחק מעיני הצופים.

המחקר מצביע על כך שיש תהליך הדדי של "התחממות" בחילופי הדברים שבין השוטר לעציר; התהליך מתגבר ומואץ, עד לנקודת-שיא, שבה מתפרץ העציר ותוקף את השוטר. מסתבר כי תמיד היה מאורע מסויים, כגון תפיסת זרועו של העציר, שבעקבותיו באה התקיפה. כמו-כן נמצא קשר ישיר בין יכולתו האישית של השוטר לנהל יחסים חברתיים ומידת הסמכות המופגנת ממנו, לבין מספר הפעמים שהותקף.

עורכי המחקר שמים דגש מיוחד על יחסו של השוטר לעציר, מתוך אמונה שיחס נבון עשוי למעט את מספר התקיפות. בעקבות תוצאות המחקר פותחה תוכנית-לימודים לשוטר, הכוללת שיעורים ביחסי-אנוש, בפסיכולוגיה ובשיטות-התגוננות.

במחקר מובאות הנחיות שפירסמה משטרת אוקלנד בארה"ב וביניהן אנו מוצאים:

• יש לדבר אל העציר ולשכנעו להיכנס לניידת ולא לתפוס אותו ביד ולגררו לתוכה;
• יש לפנות אל העציר בקול שקט ורגוע ולקרוא לו בשמו המלא, כולל הכינוי "מר"..."גברת"...;
• אם העציר אינו מציית, יש להסביר לו כי השוטר פועל כנציג החוק ואין שום דבר אישי בינו לבין השוטר.
• יש להסביר לו כי התנגדותו מקשה עליו ועל השוטר וכי רק בית המשפט יכריע בשאלה אם הוא אשם או זכאי;
• יש להסביר לו כי התנגדותו למעצר תגרור האשמות נוספות;
• אם העציר משתולל וצועק, על השוטר להמתין מעט ולהניח לו להרגע.

המחקר קובע כי בשל עומס העבודה הרב והרצון לסיים את המשימה במהירות, נוטים השוטרים להתייחס באותה צורה, בכל המקרים, בעוד שכל מקרה דורש גישה אחרת, ועל השוטר לסגל לעצמו רגישות וגמישות ולחסוך בכך קשיים רבים לו ולעציר.