|
|
[צילום: איגוד ערים דן לביוב]
|
|
|
|
|
בימ"ש השלום בתל אביב הטיל (ב', 25.6.07) קנס של 800 אלף שקלים על איגוד ערים דן לביוב "השפד"ן" בשל אירוע שבו נשבר קו סניקה ביפו ובעקבותיו הוזרמו 3 מיליוני קוב שפכים לים. הכסף יועבר לקרן למניעת זיהום הים.
מדובר באירוע שהתרחש ב-28.1.03 כשקטע מקו סניקה ביפו נשבר ו"עם קרות השבר פרצו כמויות אדירות של שפכים מתוך האדמה, קרעו בקרקע מכתש שקוטרו עשרות מ"ר, סחפו כלי רכב, הציפו בתים (ביניהם גן ילדים), וסיכנו חיי אדם". בעקבות האירוע נאלצו באיגוד להזרים שפכים וביוב גולמי לים. "ההזרמה נמשכה עד ליום 25.02.03, בסך-הכל הוזרמו לים 3,000,000 מ"ק ביוב גולמי. הזיהום שנוצר חייב סגירת החופים והטלת איסור לדוג, לשוט ולצלול באזור".
שלושה ממנהלי האיגוד דאז, יו"ר האיגוד אז וכיום דירקטור חיצוני בחברת גילאון השקעות ודירקטור בקרן יהושע רבינוביץ לאמנויות וקולנוע בת"א, מרים מזר, אשר יוצגה על-ידי עוה"ד ד.שיינמן וא. סבג, מנכ"ל האיגוד דאז וכיום בגימלאות גדעון זץ אשר יוצג על-ידי עו"ד א.סופר, ומהנדס האיגוד דאז,וכיום מזכיר ראשון בלשכת הקשר של משרד רה"מ במוסקבה, יעקב אריאב, אשר יוצג על-ידי עו"ד ב. שגיב, הועמדו לדין על עבירות על-פי חוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים והחוק לשמירת הנקיון. בהסדר טיעון שבמסגרתו הודו השלושה נקבעו להם עונשי שירות למען הציבור, ללא הרשעה.
שופטת בית משפט השלום בתל אביב יפו, דורית רייך שפירא, התייחסה בהחלטה לפגיעה בים התיכון כתוצאה מהזרמת השפכים ולעובדה כי למעשה באיגוד לא נערכו מספיק לאפשרות לאירוע כזה. "הים התיכון הוא גוף המים העני, הגדול ביותר על-פני כדור-הארץ", כתבה השופטת. "מן המפורסמות הוא, שהים התיכון הוא ים קטן וסגור למעשה. שלושת פתחיו (בדרום - התעלה המלאכותית תעלת סואץ לים סוף, במזרח - מיצרי הדרדנלים לים השחור ובמערב מיצר גיברלטר המחבר את הים התיכון לאוקיינוס האטלנטי) צרים מאוד. המבנה הסגור לא מאפשר תחלופת מים שוטפת ופיזור נזקי זיהום. לכן אין לקבל טענה... ש'הים מרפא את עצמו תוך זמן קצר יחסית'. מול חופי ישראל לא נשפכים אליו נהרות איתנים המזרימים אליו מי שלגים עשירים בסחף וחומרים מזינים. הגשמים מועטים ומרוכזים בעונה קצרה. כתוצאה מכך חופי הארץ עניים בדגה. נתונים אלה מחייבים זהירות מירבית בניקיונו של הים על-מנת להגן על הדגה ואפשרויות השימוש בחופי ישראל, כדי למנוע מהים להפוך לביצת זוהמה וסחי".
גם אם נצא מהנחה כי מדובר באירוע חריג במיוחד, הוסיפה השופטת, "ייחודו של המקרה אינו פוטר מחובת שמירה זהירה על הקווים והיערכות לאפשרות קריסת אחד מהם מסיבה כלשהי. חייבת היתה להיות לאיגוד תוכנית מניעה, ועל אחת כמה וכמה תוכנית ישימה להפעלה בשעת חירום. מהאיגוד והעומדים בראשו מצופה מחשבה מערכתית, שפניה לעתיד, המתחשבת בגידול צורכי האוכלוסיה מצד אחד ומצד שני בגילה של מערכת ההולכה, שהוקמה לפני עשרות בשנים ואיננה יכולה להיות תשובה רלוונטית יחידה לצרכי היום". היא הוסיפה כי "סיורים רגליים על התוואי ובדיקות ספוראדיות אקראיות, תוך כדי ביצוע עבודות בנייה, שינוי או תיקון (כפי שנעשו בהקשר לקווים הרלוונטיים), אין כדי לקדם התמודדות עם כשל או קריסה, שעשויים להתרחש באחת וללא התראה מוקדמת".
הכפלת האוכלוסיה בישראל, האירועים הקשים המתחוללים בה, בהם אירועים ביטחוניים, פיגועים ו"גילויי אלימות בעלי פוטנציאל
לערער את יציבות הקרקע וכתוצאה מכך לפגוע בשלמות הקווים ותקינות פעולתם", כל אלו חייבו את השפד"ן ואורגניו "לעשות לחידוש, הרחבה, קידום ומיגון מערכות ההולכה... אפשרות קריסת קו מקווי ההולכה לא יכולה להיות בבחינת סיכון מפתיע ובלתי צפוי, ש'תפס' את האחראים להפעלתו התקינה, ללא כל מוכנות מוקדמת, כפי שקרה בפועל".
הצורך להזרים את השפכים לים נבע מחוסר המוכנות למצב שכזה כתבה עוד השופטת, ולכן ניצבו השלושה, לדבריה, בפני "צורך לבחור בחירה אכזרית בין הזרמת שפכים וביוב גולמי לים להזרמתם לרחובות תל אביב. במצב נתון זה, האופציה הראשונה היא בבחינת האופציה היחידה. הפעולות שנעשו במצב החמור שנוצר, הסבירות לכשעצמן, לא מאיינות את האחריות להעדר מוכנות מעשית ליתן פתרון כל שהוא, ולו ראשוני, למקרה שאחד מצינורות יקרוס. לא הסיבה לקריסה במקרה הקונקרטי חייבה מוכנות מראש. אחריותם של השלושה בכך שלא נערכו כלל למתן פתרון לסילוק השפכים במקרה חירום באופן שימנע האבסת הים בטונות של ביוב גולמי".
הסדר הטיעון לפיו השלושה לא יורשעו לא איפשר לדבריה הטלת סנקציות עונשיות נוספות כגון תשלום קנס אישי "שהיה בו כדי לבטא ענישה קונקרטית. משכך ובהתחשב בחומרת העבירות... אין די בשעות השל"צ עליהם הוסכם. אני קובעת כי מזר תבצע 250 שעות של"צ בעמותת ידיד, ויעקב אריאב יבצע 175 של"צ". על האיגוד הטילה השופטת קנס בגובה 800 אלף שקלים שישולם לקרן למניעת זיהום הים".
