אלי פינוס, מתווך מנתניה, תבע את טלי רמים בבית המשפט לתביעות קטנות בעיר וביקש לשלם לו 5,502 שקל יתרת דמי תיווך. לדבריו, הנתבעת חתמה בחודש נובמבר אשתקד, על טופס הזמנת שירות והתחייבה לשלם דמי תיווך. פינוס הציג לנתבעת ובעלה בית צמוד קרקע במושב בני ציון והם שכרו אותו תמורת 2,000 דולר לחודש. כשפינוס ביקש את שכרו, בגובה דמי שכירות לחודש, קיבל רק 1,000 דולר ואת היתרה סירב הזוג לשלם.
התבעת השיבה שהיא תושבת חוזרת, מארה"ב, והודתה שחתמה על טופס הזמנת שירות. לדבריה, בחו"ל דמי התיווך משולמים על-ידי המשכיר, "והתובע לא אמר לי שאצטרך לשלם דמי תיווך ובעלי אמר לו שהסכום גבוה והוא לא הבין שככה זה עובד". בעלה של הנתבעת, עופר רמים, העיד שלא ידעו את שיעור דמי התיווך, "בגלל שלא היה לנו ביד עותק מהטופס שאשתי חתמה עליו".
בפסק דין שניתן בחודש שעבר, בהעדר הצדדים, קיבלה השופטת אביבה טלמור את התביעה. "מהימנה עלי ללא סייג עדותו של התובע שהיתה כנה, רצינית, אחראית ומדויקת. נחה דעתי כי זכורים היו לתובע כל פרטי השתלשלות האירועים וניתן לסמוך על גרסתו שנתמכת במסמך - טופס הזמנת שירותי תיווך, עליו חתמה הנתבעת, וחשבונית מס, ממנה עולה ששילמה חלק מתשלום דמי התיווך המגיעים לתובע. מהמסמכים עולה ברורות חבות הנתבעת לשלם לתובע את דמי התיווך המגיעים לו כמפורט בהתחייבותה. היתה גמירות דעת לגבי זכאותו של התובע לדמי תיווך בעבור פעולות התיווך שביצע עבור הנתבעת".
השופטת מתחה ביקורת חריפה על עדותם של הנתבעת ובעלה. "עדותם היתה בלתי כנה, חמקנית, בלתי אחראית, נוגדת מסמכים בכתב. ניכר היה כי הנתבעת ובעלה מנסים להתחמק מאחריותם לתשלום מלוא דמי תיווך המגיעים לתובע על-פי התחייבות הנתבעת וזאת בטענות חסרות שחר שאין בהן יותר מאשר 'פרי המצאה' לצורכי משפט, טענות אשר דינן להידחות. סירובם של הנתבעת ובעלה לשלם דמי תיווך נעשה שלא בתום לב ותוך ניסיון להתחמק מתשלום יתרת חובם".
לאחר שהשופטת קיבלה את גרסת התובע שהוכחה ולא נסתרה בראיה ממשית, חויבה הנתבעת לשלם לתובע 5,502 שקל בתוספת 500 שקל הוצאות משפט.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
