בית הדין הארצי לעבודה דחה (ג', 31.07.07) את דרישת מורי ארגון המורים העל יסודיים לתוספת יוקר של 2.1% לתקופה שבין יולי 2005 ועד למאי 2006.
בתביעה דרשו המורים, באמצעות באת כוחם עו"ד סיגל פעיל, מהמדינה לעמוד בהתחייבותה לשלם תוספת יוקר, כנובע מצו ההרחבה. לטענתם, במסגרת חוק התוכנית הכלכלית הוקפאה תוספת היוקר, אך מ-30.06.05 פקעה ההקפאה והם זכאים לתשלום. עוד טענו כי אי מתן התוספת היא למעשה "הפרת הוראות צו הרחבה והלנת שכר מתמשכת".
שופטי בית הדין קיבלו בהחלטה את עמדת המדינה כי ארגון המורים אינו זכאי לתוספת. השופטים, נשיא בית הדין הארצי לעבודה סטיב אדלר והשופטים נילי ארד וורדה וירט לבנה, קבעו כי על ארגון המורים חל הסדר חד-צדדי מיטיב ולא הוראות צו הרחבה. השופט סטיב אדלר מתח ביקורת על ארגון המורים המבקש לדבריו "ליישם את ההסדר על חבריו לחצאין בלבד, בבחינת 'אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך'".
כוונת הדברים לטענה של ארגון המורים כי חבריו זכאים לתוספת של 2.1% כשאר עובדי הסקטור הציבורי - תוספת ללא תקרת שכר שמקורה בהסדר חד-צדדי. בה בעת טוענים המורים כי יש להחיל עליהם את צו ההרחבה משנת 2003 הקובע כי שיעור התשלום הוא 2% והוא מוגבל בתקרת השכר.
"שיטה זו איננו מקבלים", הדגיש השופט אדלר. דרישת חברי ארגון המורים אינה "מתיישבת עם השכל הישר", כתבו השופטים, חברי הארגון, "שלא היה צד לחתימה על הסכם תוספת היוקר מלכתחילה - מבקשים לקבל לעצמם זכויות יתר על אלה שקיבלו חברי ההסתדרות הכללית, אשר חתמה על הסכם תוספת היוקר. דרישה זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות של צדק ושוויון ואינה מתיישבת עם השכל הישר".
כאמור, בית הדין דחה את בקשת ארגון המורים להורות על תשלום תוספת היוקר וכן סעדים נוספים הכרוכים בכך כגון תשלום הפרשים בגין תוספת היוקר ופיצויי הלנת שכר.
ביקורת על פסק הדין מותח מי שמשמש כיועץ משפטי חיצוני לארגון המורים, מומחה לדיני עבודה עו"ד דרור גל. גל טען כי משמעות ההחלטה היא למעשה "הלאמה של שוק העבודה". לדבריו, בית הדין קבע כי "מאחר שתשלום תוספת היוקר מקורו בהסדר קיבוצי חד-צדדי בו החילה המדינה על העובדים במגזר הציבורי תוספת יוקר בשיעור הגבוה משיעור תוספת היוקר כפי שהוחלה לגבי שכירים במשק מכוח צו ההרחבה, ומאחר והוחלה לגבי מורים חברי ארגון המורים דחיית תשלום קצובת הבראה ומענק יובל כפי שהוחלה לגבי חברי הסתדרות המורים שחתמה על הסכם קיבוצי בנדון, אין עובדי ההוראה חברי הארגון זכאים לתשלום תוספת היוקר הנ"ל לתקופה האמורה.
בית הדין לא חלק על כך שההסכם שנחתם עם הסתדרות המורים ושהאריך את מועד הדחייה לתשלום אינו חל במישרין על ארגון המורים וחבריו אולם כתב, כי "יש לבחון התמונה בכללותה, וכי ההסדר לדחיית תשלום נבע מתוך אחריות לאומית שגילו ההסתדרות הכללית והסתדרות המורים, ודחיית התשלום מהוה חלק אינטגרלי מהסדר תשלום תוספת היוקר למגזר הציבורי ודרישת התשלום אינה מתיישבת עם עקרונות צדק ושוויון והשכל הישר".
למעשה אמר גל, "בית הדין לא בחן את הסוגייה מה משמעות השעיית תוקפו של הסכם קיבוצי והאם השעיה כמוה כביטול צו הרחבה כפי ביטולו כאשר תם תוקפו של ההסכם שהורחבו הוראותיו".
יתירה מכך, הוסיף גל, "פסק דינו של בית הדין אינו 'יוצר שוויון' בין העובדים אלא נותן תוקף לשלילת תשלום בשל העובדה שנחתמו הסכמים קיבוציים עם ארגוני עובדים אחרים ועניינם דחיית התשלום, כאשר אין חולק שהסכמים קיבוציים אלה אינם חלים ומחייבים מעצם חתימתם את חבריו של ארגון העובדים שלא חתם עליהם".
לדברי גל, פסק הדין מעורר "שאלות נוגות", ובעיקר כאשר מדובר "באוכלוסיית עובדים, אשר ידוע לכל בר בי רב כי תנאי שכרם ועבודתם אינם מהווים תמורה הולמת לנדרש מהם".
