מעל פסגת הר החרמון ומתחת למוצב של צה"ל, אפרים אזוב שולח את דבורות הדבש שברשותו לגיחה קצרה בשטחה האווירי של סוריה.
הדבש אותו מייצרות הדבורים ידוע בטעמו העשיר ומשובח, ומיוחסת לו תכונה של הגברת הפוריות.
"הגבולות הם מערכת אנושית, בשביל הדבורים לא קיימים גבולות", אומר אזוב, בעודו פוסע בין הדבורים, עטויי במסכה ובחליפה.
אזוב בחר לשכן את הכוורות שלו דווקא בהר החרמון בשל הריחוק מבני אדם, ובשל האזור המיוחד בו קיימים 250 סוגים מיוחדים של צמחי בר, אותם לא ניתן למצוא בכל מקום אחר.
תשלובת האבקנים מהצמחייה המיוחדת, מעניקה לדבש של אזוב את טעמו הייחודי. מרכיב המפתח הוא פרח ה"פרולה הרמוניס", הידוע יותר בשמו המקומי "זלוע".
סגולות הפרח היו ידועות עוד לרופאים של יוון העתיקה והעולם המוסלמי, ומיוחסות לו תכונות של הגדלת הפוריות ושיפור כוח הגברא.
למרות שהניסויים המדעיים שנערכו לא הוכיחו את יעילותו של ה"זלוע" בצורה חד-משמעית, הצמח ממשיך להיות מבוקש על-ידי רבים, והינו פופולרי במיוחד בלבנון בה הוא מכונה "הויאגרה הלבנונית".
