איזה חיה זה בשר? <br>

עסקית סטייקים! כל אישה צריכה שמלה שחורה קטנה, וכל גבר צריך עסקית סטייקים גדולה. וגם כמה נשים שאני מכיר. בעצם, יש גם כמה גברים שלא ממש אוהבים סטייקים. ויש גם כמה נשים שלא אוהבות שמלות שחורות. יותר מסובך ממה שחשבתי העניין הזה... טוב, בכל מקרה, יש הרבה אנשים שצריכים איזה עסקית סטייקים פוטנציאלית, איזה סטייק רציני במחיר סביר שאתה יודע שתוכל לסמוך עליו ביום סגריר. זה לא משהו שקורה עם אורז נגיד. או דגים. רק סטייקים. לי לדוגמה זה קורה פעם בשבועיים בערך. אז ברגע שנשלחתי לבלק-סטיר, מסעדת בשר דרום-אפריקנית, רק חיכיתי ליום המתאים, שאכן הגיע אחרי שבוע.

גייסתי למשימה את יונתן, ידידי הדרום-אפריקני, שגם אחרי שבע שנים בארץ אינו חדל להתפלא על כך שישראלים יכולים להגיד משפט כמו "אני רוצה בשר לארוחת-צהריים". איזה מין חיה זאת "בשר" הוא שאל אותי פעם בתדהמה, והתחיל לפרט את כל המילים שיש באנגלית לסוגי בשר שונים. ככה זה, לכל עם יש כמה רגישויות. לדרום-אפריקנים יש קטע עם בשר לסוגיו, כפי שלמדתי בבלק-סטיר.

דבר ראשון, הם אוהבים אותו במנות גדולות. דבר שני, הם אוהבים אותו ברוטב ברביקיו. התוצאה היא כמובן חתיכת סטייק אימתנית משוחה היטב ברוטב ברביקיו מתקתק, שאומנם אפשר לבקש בצד, אבל נהוג להגיש על המנה. ומכיוון שאני נוהג לפי הכלל "כשאתה ברומא אכול כמו רומאי", כך בדיוק הזמנתי את הטי-בון שלי. 400 גרם של פרה, צלויים ברוטב. יונתן לעומת זאת קיבל 300 גרם של אנטריקוט. אגב, זו נחשבת עסקית בינונית (78 שקל), מה שמלמדך שהכול יחסי. לרעבים באמת מחכה גם העסקית הגדולה יותר (99 שקל), 400 גרם של אנטריקוט/ ראמפ/ סירלוין. מי שקצת פחות רעב, יכול גם לקבל את העסקית הקטנה יותר (62 שקל), ולבחור בין כמה מנות, כמו חזה עוף, המבורגר או בורוורס, נקניקיה כפרית המוכנת במקום על-ידי השף הביתי, האחראי לבחירת כל חתיכת בשר שתגיע לבסוף לצלחתכם. כל המנות מגיעות עם שתייה קלה ולצידן טבעות בצל דקות ותוספת נוספת לבחירה.

למנה ראשונה קיבלנו מרק ירקות ושיפוד פטריות טעים, שאני לפחות מקווה שימשיך להופיע גם בתפריט המנות הראשונות החדשות שצפוי במסעדה בזמן הקרוב. בכלל, המסעדה צפויה לעבור מספר שינויים בעתיד הנראה לעין, כמו פתיחת בר ישיבה ולאונג' מרווח ומקורה בחוץ. לפי מספר הסועדים שהיה במקום כשהגענו, דבר אחד לפחות בטוח שהם לא מתכוונים לשנות שם - עסקית סטייקים גדולה, שתחזיר גם את אמונם של דרום-אפריקנים חשדניים כמו יונתן באפשרות לאכול סטייק כהלכתו בישראל.