חמש שנות מאסר מהן שלוש בפועל נגזרו (יום ד', 28.11.07) על סטודנטית למשפטים מאום אל פחם שהורשעה בסיוע לחיזבאללה.
מנאר ג'בארין בת 24 מאום אל פחם הורשעה בסיוע לארגון החיזבאללה. הקשר עם הארגון נוצר כאשר נסעה לירדן ללמוד רפואת שיניים. בזמן הלימודים נקשרו הקשרים בינה לבין מחבלת חיזבאללה הממונה על גיוס סוכנים לארגון, גאדה אבד אל קודס מוצטאפה.
נסעה לירדן לפגישה עם המחבלת
באחת הפגישות ביניהן, באוגוסט 2003, מסרה גאדה לג'אברין כי היא סוכנת גיוס לחיזבאללה והציעה לה להצטרף לארגון. היא ציינה כי תפקידה יהיה להעביר חפצים כגון פלאפונים ודיסק און-קי למחבלי חיזבאללה בישראל.
ג'אברין סירבה באותו שלב להיענות להצעה, אך עם שובה לארץ נטלה עמה את החפצים לצורך העברתם למחבלים בארץ. ביולי 2004 הוזמנה לפגישה עם גאדה בירדן, ולמרות שידעה כי "הפגישה המיועדת עתידה לעסוק בנושאים הפוגעים בבטחון המדינה נענתה להזמנה, ונסעה במיוחד לפגוש את גאדה בירדן".
הקשר בין השתיים נמשך כ-4 שנים כולל תיאום בנוגע לאימונים שתעבור ג'אברין. בכתב האישום נכתב כי "במעשיה קיימה ג'אברין ביודעין מגע עם סוכנת חוץ של ארגון החיזבאללה ונתנה שירות להתאחדות בלתי מותרת לארגון החיזבאללה".
בתסקיר המבחן נכתב, כי מדובר בבחורה ממשפחה נורמטיבית וכי היא למדה שנה רביעית לימודי משפטים במכללת קריית אונו.
"לא מגע מזדמן"
התביעה דרשה ענישה מחמירה. מעשיה לטענת התביעה, הם "בדרגת חומרה ממשית ומשמעותית ביותר" בשל "האינטנסיביות של המגע, אורכו, תדירותו אופיו ומהותו, נסיבות המגע מבחינת תכניו ומבחינת פגיעתו הפוטנציאלית והמוחשית בבטחון המדינה, פירותיו בפועל של הקשר האסור, מודעותו של הנאשם ככלל למהותו של פעיל הטרור". התביעה הוסיפה וטענה כי "מאופן התנהלותה של הנאשמת ניתן ללמוד כי אין המדובר במגע מזדמן, אלא קשר שנמשך על פני כ-4 שנים ואשר לא נותק אף לאחר שהפסיקה את לימודיה ושבה לישראל, כאשר בכל אותה עת, הייתה מודעת להיותה של גאדא סוכנת החיזבאללה אשר תפקידה לגייסה לפעילות ביטחונית ואף הטילה עליה בקשות שונות ומשימות עתידיות".
הודגשה גם העובדה כי ג'אברין "ביצעה בפועל שירות עבור ארגון החיזבאללה בכך שנענתה לבקשה להעברת כרטיס זיכרון נייד למחשב במטרה שיועבר לאנשי הארגון אשר יבואו לקחת אותו ממנה".
מנגד, באי-כוחה של ג'אברין טענו כי באותה תקופה הייתה בת 19 וכי מדובר "בהעדר שיקול דעת מספיק ובחוסר יכולת לגבש הערכה מושכלת לגבי חומרת מעשיה". עוד טענו כי היא "נגררה" לתוך הפרשה מתוך "תמימות ונאיביות ומצוקה נפשית".
"שכחה" שאין לה מדינה אחרת
בהחלטה על עונשה, כתבו השופטים: יוסף אלרון, כמאל סעב וריבי למלשטרייך לטר כי אין זו הפעם הראשונה בה מובא אזרח ישראלי לדין לאחר שגוייס בתקופת הלימודים וכי אין המדובר במגע חטוף וחד-פעמי, אלא במגע מתוכנן שנמשך שנים. לדברי השופטים, דפוס התנהגותה "מלמד על נכונותה להעמיד את עצמה לרשות ארגון אשר על כוונותיו אנו למדים מהצהרות מנהיגיו".
השופטים התייחסו להבעת החרטה שלה והדגשתה כי היא אזרחית המדינה ו"כאן הוא מקומה ואין לה מדינת אחרת זולת מדינה זו", וכתבו כי "למרבה הצער, במגעיה עם הסוכנת גאדה, שכחה ג'אברין עובדה בסיסית זו".
"לא ניתן שלא להדגיש, את החומרה שיש לראות בעבירות בהן הורשעה ואת שנאמר לא אחת בפסיקה לעניין הצורך בענישה מרתיעה... התקופה בה אנו חיים היא עקובה מדם, והכל, ובעיקר אלה החייבים נאמנות למדינת ישראל מצווים בכל אמצעי אשר עשוי לצמצם את היקפם של מעשה הטרור. לאותה מטרה מצויים גם בתי המשפט להרים את תרומתם כדי להרתיע את הרבים... בסיכומו של דבר, אנו מחליטים לגזור על הנאשמת 5 שנות מאסר מתוכן 3 שנות מאסר בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים לבל תעבור עבירה בה הורשעה בתיק זה".
השופטים הוסיפו כי הם מוצאים לנכון לציין כי "אין בעונש שנגזר על הנאשמת כדי מיצוי הדין עימה, ודי אם נפנה לעונש המאסר בפועל אשר נקבע לצידן של העבירות בהן הורשעה הנאשמת".
