ביום 26.11.2007 חזר בית המשפט חזר על הלכה ידועה והיא, כששני צדדים לסכסוך חלוקים לעניין פרשנות ההסכם שנחתם ביניהם, יש לבדוק את אומד דעת הצדדים בעת החתימה על ההסכם ואם יש צורך בכך, יש ליצוק תוכן פרשני לתוך החוזה.
התובע, מר יוסף בילליג התעניין בכתיבת ספר אוטוביוגרפי אודותיו ואודות בני משפחתו. התובע ביקש כי סופר מקצועי יכתוב את הספר בצורת גוף ראשון, כך שלמעשה הסופר יהיה סופר צללים של התובע. התובע הכיר את מר יצחק בן נר לשם כתיבת הספר.
בסוף חודש ינואר 2003 כרתו הצדדים הסכם. ההסכם עסק בעיקרו בשכר הנתבע. התובע טען, כי השכר נקבע על 60 דולר ארה"ב עבור כל עמוד מוכן ומודפס של הספר. כמו כן, סוכם כי הסכום המרבי אשר ישולם על הספר יעמוד על 25,000 דולר. מכריתת ההסכם ועד להגשת התביעה בחודש נובמבר 2004 העביר הנתבע לתובע 115 עמודים מהספר. משכך, תבע התובע כי יוחזרו לידיו 3,100 דולר שלטענתו שולמו לנתבע ביתר וללא תמורה. מאידך, הנתבע, הכחיש את טענות התובע ולשיטתו, הנתבע כתב כ-157 עמודים. אולם, כשביקש את שכרו בגין העמודים דנן, טען התובע כי הסכום הראשוני מהווה מקדמה "על חשבון" ומשכך, לא רק שאין התובע חייב לנתבע כספים, הרי שהנתבע חייב למסור לתובע עמודים כדי להשלים את השכר שכבר קיבל.
בית המשפט קבע, כי יש לדחות את התביעה העיקרית של התובע ולקבל את התביעה שכנגד שהוגשה על-ידי הנתבע. בית המשפט ציין, כי כששני צדדים לסכסוך חלוקים לעניין פרשנות ההסכם שנחתם ביניהם, יש לבדוק את אומד דעת הצדדים בעת החתימה על ההסכם ואם יש צורך בכך, יש ליצוק תוכן פרשני לתוך החוזה. בית המשפט קבע, כי הסכום הראשוני שניתן לנתבע על-ידי התובע לא ניתן כמקדמה על חשבון העמודים שטרם נכתבו. לפיכך, התביעה העיקרית נדחתה ואילו התביעה שכנגד התקבלה במלואה. כמו כן נקבע, כי לאחר ביצוע התשלום התובע שכנגד יעביר את שארית הדפים שכתב לידי הנתבע שכנגד.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
