בית המשפט המחוזי בתל אביב ביטל (ב', 17.12.07) החלטה של בית משפט השלום לדון בתביעה שהגישה חברה נגד שלושה פקידים של המשרד לאיכות הסביבה שלטענתה גרמו לה נזקים, וקבע כי על-פי תיקון לפקודת הנזיקין משנת 2006, יש לעובדי ציבור חיסיון מתביעות כאלה. השופטת דליה גנות הורתה לבית משפט השלום לדון אך ורק בתביעה נגד המשרד לאיכות הסביבה.
את התביעה הגישה חברת מרדכי ספוז'ניקוב נגד המשרד לאיכות הסביבה ועובדיו. החברה תבעה מהם לפצות אותה על נזקים בסך 800,000 שקלים. החברה מתלוננת על "אכיפה סלקטיבית של חוקי המדינה, שמבצע המשרד לאיכות הסביבה, באמצעות פקידיו ונציגיו, באופן שגרם לחברה ובעליה נזקים רבים, שהמיטו עליהם כליה כלכלית, חיסול עסקיהם, וגרמו אף להרשעתם בפלילים".
מכתב התביעה עולה, "כי המשרד הגיש נגד ספוז'ניקוב כתב איום על שניהלו עסק של חומרים מסוכנים בלא היתר, ואף החזיקו בפועל חומרים מסוכנים בלא היתר להחזיקם". בתביעה נטען כי "התנהלותם הלקויה של המשרד ועובדיו גרמה להרשעת החברה ומנהלה בדין". בגוף כתב התביעה פירטה החברה שורה ארוכה של מעשים והתנכלויות של המרד ושלושה מעובדיו, ורד גיאת, שמואל אייכלר וישראל ברזילי, וייחסה להם כוונות זדון.
חסינות עובדי ציבור
בכתב הגנה שהגיש המשרד, צורפה הודעה על הכרה בחסינות עובד ציבור, לפי תיקון חדש יחסית (משנת 2006) לסעיף 7 לפקודת הנזיקין, "הודעה על הסמכה" החתומה בידי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז; ו"בקשה לדחות את התביעה נגד שלושת הפקידים מטעמי חסינות עובד ציבור".
בתגובה לבקשה הגישה החברה "בקשה לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין" ובה עתרה "לקבוע כי לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף, ולפיכך אין להיעתר לבקשת המדינה לדחיית התובענה נגד השלושה מטעמי חסינות עובדי ציבור". ב-15.5.07 החליט בית משפט השלום לדחות את הבקשה. על-כך הגיש המשרד לאיכות הסביבה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.
בהחלטתה לקבל את הבקשה, קבעה השופטת גנות כי מטרת תיקון מספר10 לפקודת הנזיקין היתה הרחבת חסינותם של עובדי-ציבור הגורמים נזק תוך כדי מילוי תפקידם, ובלבד שלא עשו את מעשיהם בזדון או מתוך שוויון נפש.
מהתיקון עולה, כי הישות האמורה לבדוק את מניעיהם של עובדי ציבור שעשו מעשה המקים אחריות בנזיקין, היא מדינת ישראל. לפיכך, הנושא העומד לביקורת שיפוטית בהקשר זה הוא החלטת המדינה למסור "הודעת הכרה", דהיינו - לפרוש חסותה על מעשי "המעוולים", אם יוכחו - ולאו דווקא השאלה האם נעשו המעשים במסגרת תפקידו השלטוני של העובד או אם נעשו ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש.
"מדובר בהחלטה שלטונית העומדת לביקורת שיפוטית של בית המשפט", פסקה השופטת.
לגבי טענת החברה כי השלושה פעלו ביודעין ומתוך זדון וכוונה לגרום לה נזק, כתבה השופטת כי "לא ניתן להשתחרר מהתחושה כי אחת היא לחברה, אם קיים הסדר חוקי בעניינה אם לאו. החברה מעוניינת להתדיין באופן אישי עם שלושת הפקידים וניכר בה יצר הנקמנות המופנה באופן אישי כלפיהם. אלא שאל לו לבית המשפט להיגרר אחר רגשות בכלל או אחר רגשות נקם בפרט. בית המשפט הינו מוסד מקצועי ורציני, ואין לו אלא הוראות הדין אל מול עיניו, ומשכך, חובה עליו לפעול על-פי הוראות הדין, ובמידת הצורך - כמו במקרה אשר בפני, לפרשן ולהוציאן מן הצל אל האור".
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
