אושרה הריסת 7 וילות גדולות בלוד

בית המשפט המחוזי במחוז המרכז אישר לעיריית לוד להרוס שבע וילות מפוארות ברחוב הלן קלר בלוד, שנבנו בלא היתר. את צווי ההריסה הוציאה העיריה לפני יותר מ-5 שנים, ושופטת בית משפט השלום ברמלה, אסתר נחליאלי חיאט, אישרה אותם לפני כ-3 שנים, לאחר שהרשיעה את היזמים גופטן, עומר ונעים אל-וחואח, את אנואר ואמין אבו ערארה ואת בדר באבא, בבנייה בלא היתר על קרקע של המינהל.

בערעור שהגישו היזמים לבית המשפט המחוזי על צווי ההריסה, טענו כי הם מתכוונים להשיג היתר בנייה בדיעבד ל"בניינים שבהם מתגוררות עשרות נפשות, לרבות ילדים, נשים וקשישים".

לטענתם, הם, הוריהם, הורי הוריהם ובני משפחותיהם, התגוררו ומתגוררים ומעבדים את הקרקע שעליה נבנו הבתים, מאז תחילת המאה הקודמת. לדבריהם, לאחר 100 שנות שימוש בקרקע, שבהן לא טרח כל גוף שלטוני להזים את זכויותיהם, הגיש נגדם מינהל מקרקעי ישראל, תביעת "פינוי" ב"סדר דין מקוצר", בטענה כי הם "פולשים" ו"מסיגי גבול" במקרקעין.

עוד טענו כי בית המשפט ברמלה טעה כאשר הגיע למסקנה כי אין סיכוי לאשר את הבנייה, ולא איפשר להם להביא הוכחות שהתוכנית שעליה התבססה עיריית לוד אינה מאושרת כלל, ומעולם לא אושרה. לדבריהם, הריסת הבתים נגועה בחוסר הגינות וחוסר תום לב, ונובעת מבקשת מינהל מקרקעי ישראל ולא העיריה.

צומת דרכים חשוב

העיריה הודיעה לבית המשפט כי השטח שעליו עומדים הבתים חיוני לפריצת המעבר הדו מפלסי עם מסילת הברזל, שהוא תנאי לאישור תוכנית הרחבת אזור התעשיה הצפוני וגני אביב ב'.

"המבנים הוקמו כמקשה אחת, במתוכנן, בצומת דרכים חשוב, במרכז עיר במרכז מדינת ישראל, תוך התעלמות מוחלטת מכל תוכנית בניין עיר ומכל תכנון הנדסי", טענה העיריה.

דווקא בשל העובדה שאין מדובר בבית אחד, או בסגירת מרפסת בלתי חוקית או בהקמת סככה בלתי חוקית, אלא בבנייה של שבע וילות, דווקא בשל כך, יש חשיבות מיוחדת לאכיפת החוק, ולביצוע צווי ההריסה. עצם הריסתה של בנייה בלתי חוקית כה רחבת היקף מהווה אינטרס ציבורי חשוב ביותר.

העיריה גם טענה כי היזמים לא עשו דבר כדי להכשיר את הבנייה בדיעבד. הפעולות שנקטו היו רק הפעלת לחצים פוליטיים על ראש העיריה דאז, מר בני רגב, ועל גורמים שלטוניים אחרים, שלא לבצע את הצווים, ולהותיר את הבתים הבלתי חוקיים על כנם. כמו כן פנו במכתבים לשרים בממשלה, בבקשה כי יעקפו החלטות של בתי משפט במדינת ישראל. העיריה מציינת כי הלכה כברת דרך ארוכה לקראתם, כולל ארכות לביצוע ההריסה, ועדות והידברויות. כל אלה לא הועילו. לפיכך, לנוכח הצורך התכנוני, אין מנוס מלבצע את ההריסה.

התרסה קשה כלפי שלטון החוק

בפסק הדין שדחה את הערעור, קיבל השופט ד"ר אחיקם סטולר, את עמדת העיריה במלואה. הוא קבע כי אין ממש בטענת היזמים כי יש לעכב את צווי ההריסה עד לסיום ההליכים בתביעה שהגיש נגד מינהל מקרקעי ישראל לסילוק יד מהקרקע. "אין לקבל מצב שלפיו פסק דין חלוט, שבמסגרתו הורה בית משפט על הריסת מבנים שנבנו בלא היתר, יעוכב בשל הליכי סילוק יד שנקט הבעלים הרשום של הקרקע", כתב השופט.

"מדובר בשבעה בתי מידות שנבנו בלבה של עיר, בלא היתר בנייה ותוך רמיסה ברגל גסה של כל הליכי תכנון, בחינת אין דין ואין דיין ואיש הטוב עיניו יעשה ובהתרסה קשה כלפי שלטון החוק. מיקומם של המבנים מהווה בעיה באופן שאינו מאפשר להותירם על כנם. המבנים שהוקמו, כפי שהוקמו ובמקום שהוקמו, מונעים פיתוחה של עיר, על תשתיותיה בהתאם לתוכניות המתאר. לכן, האינטרס הציבורי נותן שיש להרוס את המבנים", כתב השופט.