עובד ביטוח לאומי שגנב מקשישים נשלח לכלא

שופטת בית משפט השלום בנצרת לילי יונג-גפר גזרה שנה וחצי מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי ו-5,000 שקל קנס על משה אבחסירה, בן 50, מעריך תלות מטעם סניף המוסד לביטוח לאומי בטבריה, שהורשע על-פי הודאתו, במסגרת עסקת טיעון שנייה, במעשי גניבה, מרמה והפרת אמונים כלפי קשישים נזקקי גמלת סיעוד. כמו כן חייבה השופטת את אבחסירה לפצות את קרבנותיו.

אבחסירה הואשם כי נהג להגיע לבתי הנזקקים כדי לעשות מבחני כשירות ותלות ולבדוק את זכאותם לגמלה. בינואר-אוגוסט 2004 ניצל את שהייתו בבתיהם ארבעה מהם וגנב מארנקיהם סכומי כסף, בסך 3,650 שקל.

אבחסירה הועמד תחילה לדין בבית משפט השלום בטבריה, והודה בעסקת טיעון, שעל פיה לא היה בית המשפט אמור להרשיעו בפלילים אלא לחייבו בשירות לתועלת הציבור.

אולם בית המשפט החליט שלא לכבד את ההסדר, הרשיע את אבחסירה וגזר עליו שלוש שנות מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי, קנס בסך 3,000 שקל ופיצוי בסך 1,000 שקל לכל אחד מן הקשישים.

טעות קרדינלית

על כך ערער אבחסירה לבית המשפט המחוזי בנצרת. נציגת הפרקליטות אמרה בדיון בערעור: "בדקתי את תיק המשטרה ואת הנסיבות הכוללות של התיק. לא כל יום חורג בית משפט מהסדר טיעון באופן כל כך קיצוני, לאחר שבחנו את הנסיבות הכוללות, אין ספק גם בעינינו שנפלה טעות קרדינלית בשיקול הדעת של התביעה בהגיעה להסדר טיעון כל כך מקל. עם זאת, לאור התנהלות ההליכים הכוללת שהייתה עד למתן גזר הדין, אנו סבורים שהדבר הנכון לעשות יהיה להחזיר הדיון לבית משפט השלום לשלב של טרם ההקראה כדי שלמערער יהיה יומו בבית המשפט כפי שביקש לעשות עוד לפני 5 חודשים, וזאת עמדתנו".

הסניגור הסכים לדבריה, ובית המשפט המחוזי ביטל את פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בטבריה, והחזיר אותו לשלב ההקראה בבית משפט השלום בנצרת.

תחילה כפר אבחסירה באשמתו, אבל לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, עשה שוב עסקת טיעון עם התביעה.

שפל המדרגה

מתסקיר קצין המבחן עולה כי אבחסירה הורשע בעבר ארבע פעמים בעבירות מתחום הרכוש, המרמה והאלימות, האחרונה שבהן היא מ-1992.

בגזר הדין כתבה השופטת יונג-גפר כי אבחסירה ירד לשפל המדרגה, וניצל באופן ציני ומכוער את מעמדו כעובד הביטוח הלאומי כדי לגנוב כספים מקשישים. מלבד הפגיעה הקשה בקשישים עצמם, לא רק פגיעה כלכלית אלא אולי בעיקר בביטחונם העצמי ושלוות חייהם, הכפיש אבחסירה גם את שם המוסד לביטוח לאומי שבשמו פעל ופגע באמון הציבור בגופים ציבוריים ושלטוניים. כאשר נודע לו כי אחד מהקשישים חושד בו, לא היסס ודרש ממנו לכתוב מכתב שינקה אותו מכל אשמה, תוך שהוא מנצל את העובדה שהאיש נתון לחסדיו וכי בהתאם לקביעתו יוחלט מהי דרגת נכותו. עם זאת, החליטה השופטת להתחשב בזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות, כ-4 שנים, וכן בהודאתו ובחרטתו.