|
|
[צילום: אתר עיריית ירושלים]
|
|
|
|
|
בסוף שנת 2006 עמדה אוכלוסיית ירושלים על 733,300 נפש והיוותה 10% מאוכלוסיית ישראל. האוכלוסיה היהודית בעיר מנתה 481,000 נפש, שהם 66% מכלל האוכלוסיה, והאוכלוסיה הערבית מנתה 252,400 נפש (34%).יחס זה לא השתנה מאז 2004. כך עולה מהשנתון הסטטיסטי לירושלים, שיצא בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל, בעריכת ד"ר מאיה חושן.
מנתוני השנתון מתברר כי האוכלוסיה החרדית בירושלים היותה כ-20% מכלל התושבים, שהם כ-30% מהאוכלוסיה היהודית. התפלגות האוכלוסיה לפי דת בסוף 2006 הייתה: 469,900 יהודים, 239,800 מוסלמים, 12,400 נוצרים ערבים, 2,600 נוצרים לא ערבים, 8,500 ללא סיווג דת.
ב-2006 גדלה אוכלוסיית ירושלים ב-1.9%, האוכלוסיה היהודית גדלה ב-1.2% והאוכלוסיה הערבית גדלה ב-3.1%.
משנת 1967 ועד תחילת 2006 גדלה אוכלוסיית העיר ב-175%. האוכלוסיה היהודית גדלה ב-143% והאוכלוסיה הערבית ב-268%.
98% מהערבים גרים בשכונות חדשות
בשכונות שנבנו באזורים שנוספו לירושלים ב-1967 התגוררו כ-434,200 תושבים, יהודים וערבים, שהיו כ-59% מכלל תושבי ירושלים: 186,800 גרו בשכונות יהודיות (43%) ו-247,400 בשכונות ערביות (57%).
39% מהיהודים בעיר גרים בשכונות היהודיות שנבנו באזורים שנוספו לירושלים אחרי 1967 ו-98% מהערבים בעיר גרים בשכונות כאלה.
בשנת 2006 עברו 10,900 תושבים מיישובים אחרים בארץ להתגורר בירושלים, ו-17,300 תושבים עברו מירושלים לגור בישובים אחרים. מאזן ההגירה השלילי עמד על 6,300- נפש. בשנים 2006-1990 עברו 272,300 תושבים מירושלים לגור ביישובים אחרים (מרביתם יהודים). מאזן ההגירה של ירושלים בשנים אלו היה 105,800- תושבים (מרביתם יהודים).
יותר עולים ותיירים באים לירושלים
עוד מתברר מהשנתון כי חלה עליה בשיעור העולים לישראל הבוחרים להשתקע בירושלים. בשנות ה-90 השתקעו בירושלים 6% מהעולים לישראל, ושיעורם עלה ב-2006 ל-13%. בשנת 2006 בחרו כ-2,500 עולים את ירושלים כמקום מגוריהם הראשון בישראל, והם היוו כ-13% מכלל העולים לישראל. 800 מהם עלו מארצות הברית, 570 מצרפת ו-340 ממדינות ברית המועצות לשעבר.
נתוני השנתון גם מלמדים כי ב-2006 נמשכה ההתאוששות בענף התיירות בירושלים: מספר הלינות במלונות תיירות בירושלים עמד על 3,133,600, יותר מכפליים מהלינות בשנת 2001, ורק 9% פחות מהלינות בשנת 2000, שהייתה שנת שיא בתיירות.
בשנת 2006 היה הפדיון מתיירות במלונות תיירות בירושלים 1.137 מיליארד שקל, והוא עלה ב-12% (נומינלית) לעומת 2005. מאז 2002 נרשמה עלייה נומינלית של 139% בפדיון.
גם בשוק הנדל"ן הייתה התאוששות: בשנת 2005 הסתיימה בנייתן של 2,155 דירות, לעומת 1,656 דירות בשנת 2004 ו-1,772 דירות בשנת 2003.
39% מכלל התלמידים: חרדים
בשנת הלימודים תשס"ז למדו במערכת החינוך העירונית בירושלים כ-223,300 תלמידים (כולל חינוך ערבי לא עירוני): כ-39% מהתלמידים למדו בחינוך העברי החרדי, 27% בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי ו-34% בחינוך הערבי.
בשנת הלימודים תשס"ז למדו בחינוך העברי כ-147,300 תלמידים: כ-61,300 תלמידים (42%) למדו בחינוך העברי במנח"י וכ-85,900 תלמידים באגף לחינוך חרדי (58%).
בחינוך הערבי למדו בתשס"ז כ-76,100 תלמידים: כ-55,100 תלמידים בחינוך הערבי העירוני (הרשמי והמוכר שאינו רשמי) וכ-21,000 תלמידים בחינוך הלא עירוני (פרטי, כנסייתי וחינוך של הואקף האיסלאמי).
בחומש האחרון גדל מספר התלמידים במערכת החינוך העירונית בירושלים ב-16%, מ-175,187 בתשס"ב ל-203,350 בתשס"ז. גידול במספר התלמידים נרשם בחינוך הממלכתי דתי 6%+, בחינוך החרדי 13% + ובחינוך הערבי (הרשמי) 19%+. בחינוך הממלכתי לעומת זאת נרשמה ירידה של 14%-.
נתוני השנתון מלמדים כי אוכלוסיית ירושלים מתאפיינת במבנה גילים צעיר. הגיל החציוני של כלל אוכלוסיית ירושלים בסוף 2006 עמד על 23 שנים: בקרב האוכלוסיה היהודית 25 שנים ובקרב האוכלוסיה הערבית 19 שנים. בישראל כולה היה הגיל החציוני 29 שנים (31 שנים בקרב האוכלוסיה היהודית ו-20 שנה בקרב האוכלוסיה הערבית).
48% מהירושלמים עובדים בשירות הציבורי
לגבי התעסוקה בירושלים, עולה מהשנתון הסטטיסטי של מכון ירושלים לחקר ישראל כי מספר המועסקים עמד ב-2006 על 232,600, מתוכם כ-48% עבדו בשירות הציבורי, 13% בתחום בנקאות, ביטוח ופיננסים ובתחום השירותים העיסקייים ו-7% בתחום התעשיה.
שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בירושלים (עובדים ומי שאינם עובדים אך מחפשים עבודה מכלל בני 15+) עמד על 45%, לעומת 56% בישראל 64% בתל אביב ו-56% בחיפה.
שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב האוכלוסיה היהודית בירושלים עמד על 50% (לעומת 59% בישראל) ובקרב האוכלוסיה הערבית על 35% (לעומת 43% בישראל). שיעור ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה בירושלים נובע בעיקר משיעור השתתפות נמוך בקרב גברים חרדים ובקרב נשים ערביות. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב גברים בירושלים עמד על 52% (לעומת 61% בישראל ו-69% בתל אביב) ובקרב נשים על 39% (לעומת 50% בישראל ו-59% בתל אביב).
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
