בית המשפט העליון דחה (יום ב', 28.1.08) את הבקשה לערער על עונשו, של ח"כ לשעבר עמרי שרון, בנו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. על עומרי שרון נגזרו שבעה חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של חוק המפלגות וכן עבירה של רישום כוזב מסמכי תאגיד ושבועת שקר. בעקבות
החלטת השופטים יחל שרון בעוד כחודש לרצות את שבעת חודשי המאסר וכן ישלם קנס של 300 אלף שקלים.
החוק בעייתי
בית משפט השלום בתל אביב גזר עליו תשעה חודשי מאסר אך בעקבות ערעורו לבית משפט המחוזי, הופחת עונשו לשבעה חודשי מאסר. ביצוע עונשו עוכב עד להחלטה בבית המשפט העליון אם יותר לו לערער על ההחלטה וכאמור בית המשפט דחה את בקשת הערעור.
בבקשה אותה הגיש שרון באמצעות בא כוחו עו"ד דן שינמן, נטען כי למעשה חוק המפלגות "לא נאכף ולא קויים הלכה למעשה וכי אכיפתו על שרון מהווה אכיפה בררנית". לטענת עו"ד שינמן, המתכונת שנקבעה למימון בחוק המפלגות "לקתה בשתי בעיות קרדינאליות, שהביאו לכך שהחוק לא נאכף ולא קויים הלכה למעשה: המדינה אינה מעניקה כל מימון לפריימריז, ומחייבת הלכה למעשה את המועמדים להיזקק לתרומות. נקבעה מגבלת הוצאות כוללת קשיחה ובלתי ריאלית לחלוטין - שאינה מאפשרת ניהול מערכת בחירות והתמודדות סבירה". שינמן מצטט מתוך פרוטוקול של ועדת החוקה שבמהלכה הודה יו"ר דאז של ועדת החוקה ח"כ מיכאל איתן, כי "העובדה היא שקבעו לראשי ממשלה, אפילו חברי כנסת, רף בלתי אפשרי ואנשים עוברים על החוק, כולם".
עוד אמר איתן כי "גם מועמדים אחרים, גם במפלגות אחרות, חרגו בצורה משמעותית מההוראות בעניין הזה. היחיד שנגדו הוגש כתב אישום בשל העניין הזה היה עמרי שרון, אבל במערכת הפוליטית כולם יודעים, כולם, שהוא לא היחיד, הוא לא הבודד, אפילו לא מבין הבודדים, אלא רבים-רבים...ראינו מה אומדן ההוצאות על-פי מה שנודע לנו כתוצאה מהחשיפה של פרשת חברות הקש, ואנחנו יודעים שבאותו שוק, כפי שהתנהל, שישה מיליוני שקלים ואולי יותר, היו דבר לא בהכרח חריג. אם אנחנו רוצים שהחוק יוכל לענות על הצרכים, ונקבע אילו אמות מידה, שאולי אני אישית יכול לחיות אתן, אבל הן לא אמות מידה שהציבור יכול לחיות אתן, יהיה לנו עוד פעם מצב שאף אחד לא יקיים את החוק. אנחנו צריכים לחפש נקודה מאזנת..."
שרון הראשון שעמד לדין
"מצב כזה שבו החוק אינו מקויים ואינו נאכף הלכה למעשה, והדבר הוא בגדר הבנה שבשתיקה של כל מי שנוגע לכך, יוצר דין למעשה", טוען שינמן.
"העמדת אדם לדין בנסיבות כאלה, היא בגדר הפרה של עקרון החוקיות, לפיו ראוי להזהיר בטרם עונשין". שרון לטענתו הוא "האדם הראשון והיחיד שעמד לדין על הפרת חוק המפלגות, במשך 14 שנה מאז נחקק התיקון לחוק ועד עצם היום הזה. על-רקע אי הקיום של החוק והעדר האכיפה שלו - זהו מצב בלתי צודק באופן קיצוני, היוצר תחושה קשה של אכיפה שרירותית ומפלה. ענישה של מאסר בפועל בנסיבות כאלה, תוך שימת דגש על אלמנט ההרתעה...עומדת בסתירה מהותית לתחושות של צדק והגינות. בסיטואציה בה החוק אינו נאכף ורבים מפרים אותו, בשל בעייתיותו. הטלת עונש מאסר לשם הרתעה, לא רק שאינה אפקטיבית, אלא היא בגדר תרתי דסתרי. טענה זו, על כל רכיביה, מקימה הגנה מן הצדק, המבטאת פגיעה ממשית בתחושת הצדק. הואיל ובענייננו, טענת הגנה מן הצדק לא נטענה בשלב ההוכחות, אלא כטיעון לעונש - היה בה כדי להצדיק עונש קל יחסית".
להעניק משקל לנסיבות האישיות
עוד טוען שינמן כי שרון הודה באשמה, התפטר מן הכנסת ומן החיים הפוליטיים, "וכל שביקש היה כי העונש שיוטל עליו יהיה מידתי".יתירה מכך, לטענתו "נסיבותיו האישיות המיוחדות" של שרון "לא קיבלו משקל של ממש", בהן "כניסתו לעולם הפוליטי שבאה בשנת 1999 על-רקע אירוע טראגי במשפחת שרון (שהיה עוד חולייה בשרשרת של טרגדיות שעברה על המשפחה). האם, לילי, חלתה בתחילת 1999 במחלת הסרטן, שממנה נפטרה בתוך כשנה בתחילת שנת 2000. לילי ליוותה עד אז את בעלה באש ובמים, והקרבה והתלות שביניהם הייתה ידועה לכל. המבקש בא להחליף את אמו בסיוע לאביו, שהיה כבר בן כ-72, ובשפל גדול - אם לא דעיכה - מבחינת מעמדו הפוליטי בליכוד. המשפחה כולה האמינה תמיד כי אבי המשפחה אריאל שרון, אשר הקדיש את כל חייו לתפקידים ציבוריים, ראוי להנהיג את העם (תקווה שנראתה בעת ההיא כבעלת סיכוי נמוך מאד).
הקשר בין אריאל שרון ללילי היה קרוב ותלותי, ומילוי מקומה נראה למבקש כצורך חיוני ומיידי לתפקודו של אביו. הייתה זו אפוא גם החרדה לגורלו של האב, כמו גם ההכרה כי זו טובת העם כולו, שעמדו ברקע כניסתו למעורבות לצד אביו. לאור הרקע של אי אכיפת החוק, ואי קיומו מתוך הבנה שאינו ישים, לאור חוסר ניסיונו הפוליטי של המבקש, והנסיבות המיוחדות בהן נקלע לתפקיד זה - שליחתו למאסר בפועל היא עונש חמור באופן בלתי מתקבל על הדעת".
טרגדיה נוספת
שינמן טוען עוד בסיכום הבקשה כי "בין ההודיה באשמה לבין הטיעונים לעונש, פקדה את משפחת שרון הטרגדיה הנוספת, כאשר אריאל שרון, בהיותו בשיא דרכו כראש ממשלה וכמנהיג, חלה ואיבד את הכרתו. בניו, המבקש ואחיו ובני משפחתם, נמצאים במשמרות ליד מיטתו של מר שרון כמעט כל הזמן - כבר יותר משנה וחצי - דבר האופייני לדרכה המיוחדת של משפחה זו. בית המשפט התעלם למעשה מן המצבור הכולל והמרשים של הטענות האישיות בענייננו, תוך שראה בצורך בהרתעה חזות הכל. בכך סטה בית המשפט באופן קיצוני מעקרון היסוד של ענישה אינדיבידואלית, דבר המצדיק התערבות של בית המשפט העליון".
כאמור, השופטים אדמונד לוי,אשר גרוניס ויוסף אלון דחו את בקשתו לערער ולפיכך ריצוי עונשו יחל בחודש פברואר.
