|
|
איילון. גבול ברור בין המותר לאסור[צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
ועדת האתיקה של הכנסת נזפה בח"כ אריה אלדד, על שטען בנאומו בכנסת כי "לראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט יש דם על הידיים". החלטת הוועדה ניתנה בעקבות קובלנה משמעתית שהגיש השר עמי אילון (עבודה) ביום 6.1.08 נגד ח"כ אלדד (האיחוד הלאומי-מפד"ל).
במסגרת דיון שהתקיים במליאת הכנסת בהצעות לסדר יומה של הכנסת, התבטא ח"כ אריה אלדד כדלקמן: "... כיוון שממילא דנים כבר בשאלה הנכבדה הזו, אני מציע עוד קריטריון אחד למונח "דם על הידיים" - מי שתגבר ביודעין ארגון טרור רצחני, באופן שהוסיף מאות לוחמים לשורותיו, וצייד אותם בנשק ובתחמושת, יש לו דם על הידיים. לראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט יש דם על הידיים, דמם של הנרצים בפיגועי הטירור הוא גם עליו."
הקובל, השר עמי איילון, ציין כי הדברים אותם אמר ח"כ אלדד, הינם בגדר התבטאות חריגה ומסוכנת. איילון הוסיף ואמר: "חילוקי הדעות בנוגע לדרך שבה צריכה ישראל לנהוג בעימות המתנהל נגד ארגוני טרור ויחידים, הינם מהותיים וקשים. במידה ולא נשכיל לנהל חילוקי דעות אלו תוך קביעת סייגים ברורים, קיימת סכנה של ממש כי הם יובילו לתופעות של אלימות, עד לכדי קרע בחברה ובעם". לדעת השר איילון, האשמת ראש ממשלה בישראל כי ידיו מגואלות בדם הנרצחים בפיגועי טרור חוצה כל גבול של דיון לגיטימי. כתוצאה מכך, ביקש איילון מוועדת האתיקה למתוח גבולות ברורים בשאלת המותר והאסור בדיון טעון זה.
ח"כ אלדד טען, כי דבריו במליאה באו למחות על העיוות המוסרי, הציבורי והמשפטי המתבטא במדיניותה של הממשלה לשחרר מחבלים שנדונו באשמת רצח. לטענת אלדד, דבריו נועדו להביע את הרעיון כי כאשר פותחים מחדש את ההגדרה "דם על הידיים" יש לקחת בחשבון שגם מי שמשחרר מחבלים ומעביר לשימושם נשק ותחמושת, עלול להיכנס להגדרת מי שיש דם על ידיו. ח"כ אלדד טען כי יש לדחות את הקובלנה על הסף.
ועדת האתיקה הגיעה למסקנה כי הקובלנה שהוגשה על-ידי השר אילון מוצדקת, ודחתה את הסברי ח"כ אלדד. ראוי לציין, כי בעבר דנה ועדת האתיקה, אז בראשות ח"כ אריה אלדד, בקובלנה שעסקה בהתבטאות זהה, והטילה עונש חמור על חבר כנסת הנקבל. הוועדה לא ראתה מקום לשנות מהחלטת ועדת האתיקה הקודמת, ולאור האמור לעיל, נקבע, סבורה הוועדה כי בהתבטאותו של ח"כ אלדד יש משום הפרת כללי אתיקה ופגיעה בכבוד הכנסת. לפיכך, החליטה הוועדה להטיל על ח"כ אלדד נזיפה.
חברי הוועדה ביקשו להדגיש כי דווקא בימים בהם מתלהט הויכוח הציבורי וקיימת נטייה להחריף את ניסוח הדברים, "על חברי הכנסת להקפיד שלא לחרוג מגבולות ראויים של שיח פרלמנטרי. קיים קו גבול בין חופש הביטוי הפוליטי, הלגיטימי, של חבר הכנסת לבין הפקרות לשון אשר עלולה להוביל לאלימות ולליבוי יצרים".
