שופטת בית משפט השלום בתל אביב דורית רייך-שפירא זיכתה (יום ב', 11.02.08) מחמת הספק את עמנואל פלד, שזכה בתקשורת לכינוי "אדוני", מאשמת איומים ושיבוש מהלכי משפט. פלד הועמד לדין בטענה שאיים באמצע 2004 על אדם ששמו נאסר לפרסום בהוראת בית המשפט כי יפרסם את שמו המלא בספר שיכתוב.
בכתב האישום שהגישה פרקליטות מחוז תל אביב נגד פלד נטען, כי הוא השמיע את האיומים באולם בית המשפט. פלד כפר בכל העובדות שיש בהן כדי לבסס עבירה.
מהחומר שהוגש לשופטת עולה כי לפלד הייתה חברה שעסקה במתן שירותי שיחות ארוטיות באמצעות טלפון. המתלונן היה אחד מלקוחותיה של החברה. בין פלד למתלונן התגלע סכסוך, והמתלונן הגיש נגד פלד תלונה במשטרה. הפרשה פורסמה בכלי תקשורת שונים, אך שמו המלא של המתלונן לא פורסם, ומה שפורסם היה כינויו.
נגד פלד ונגד מי שהייתה מזכירתו הוגש כתב אישום בתיק קודם (ת"פ 1008/04). התיק הקודם התנהל לפני השופטת חיותה כוחן. גם בתיק ההוא הופיע פלד בלא ייצוג ונאסר פרסום שמו של המתלונן. את המזכירה ייצגו עורכי הדין גלאון קפלינסקי ואדווה ויצמן.
ספרו של אדוני
במהלך הדיונים בתיק הקודם הרבה פלד לדבר על כוונתו לכתוב ספר על הפרשה שייקרא: "אדוני - השופטים הקלאסיים, איפה שהצדק שם הרשע". בתאריך הרלוונטי העיד המתלונן. בטרם נסתיימה עדותו יצאה השופטת להפסקה ואילו הצדדים נשארו באולם. כמו כן נכחו שוטר הליווי רס"ל בן-יעקב, ועורכי הדין קפלינסקי וויצמן. פלג והמתלונן החליפו כמה משפטים, שעל אחד הוגש כתב האישום. המחלוקת בין הצדדים הייתה על תוכנו של משפט זה.
עו"ד ויצמן העידה שאינה זוכרת את האירוע לפרטיו. היא זכרה באופן כללי, שפלד אמר שיפרסם ספר על הפרשה ושהמתלונן אמר לו "שיחטוף כמה שנים גם על התיק הזה".
עו"ד קפלינסקי העיד כי הוא מעריך שפלד לא אמר את הדברים המיוחסים לו, משום שאילו שמע אותו אומר משפט מאיים כגון "תשמע אני אדאג שהשם שלך יופיע בספר", היה זוכר זאת.
רס"ל בן-יעקב העיד כי תיעד את האירוע במזכר. לפי המזכר, בהפסקה, כשישב ליד פלד, אמר פלד למתלונן: "בבוא היום אני אכתוב עליך ספר על מה שהיה ואז נראה". המזכר שהוגש לבית המשפט נכתב חודשיים לאחר שנאמרו הדברים. רס"ל בן-יעקב הסביר כי בתאריך הרלוונטי כתב מזכר אחר ושיגר אותו בפקס ליחידה החוקרת. בשלב מסוים נודע לו שהודעת הפקס לא התקבלה. לכן החליט להעתיק את המזכר המקורי ולרשום תאריך יום ההעתקה, ושלח אותו שוב בהודעת פקס ליחידה החוקרת. באותו שלב זרק, לדעתו, את המזכר המקורי לפח האשפה שבביתו.
כל העדים לא הועילו למתלונן
השופטת רייך-שפירא כתבה בפסק הדין שזיכה את פלד, כי כל ההתנהלות של השוטר פגומה ומעוררת תמיהות. לא ברור מדוע מצא לנכון להעתיק את המזכר המקורי שנותר בידו, ולא שלח בפקס את המזכר המקורי מחדש. ואם כבר מצא לנכון לנהוג כך, מדוע החליט דווקא בשלב זה להשמיד את המזכר המקורי, ולמה לא כתב על המזכר ששלח שהוא אינו מקור כי אם העתק בלבד. השופטת הוסיפה כי גם אם תתקבל עדות השוטר כי אלה היו דברי פלד, עדיין דברים אלה שונים ממה שיוחס לפלד בכתב האישום.
השופטת הגיעה למסקנה כי איש מהעדים שנכחו באולם בהפסקה לא תמך בגרסת המתלונן כי פלד איים לפרסם את שמו המלא בספר. לפיכך, היה עליה לבחון את העדויות של המתלונן ושל פלד בלבד, זו מול זו.
פלד - ערמומי וממולח
השופטת קבעה כי אין די בגרסת המתלונן כדי שתשמש בסיס לקביעת עובדות והסקת מסקנות, משום שהיא נגועה בפגמים, ומבססת מסקנה שהמתלונן עשה ככל יכולתו להיפרע מפלד ולגרום לו להיענש בחומרה.
עם זאת כתבה השופטת, כי אין בכל זה כדי להאיר על פלד אור חיובי במיוחד. "פלד הרשים אותי כאדם ערמומי וממולח, שבאחת משנה סגנון דיבור, אינטונציה והבעות פנים מאדיבות יתר לבוטות, והכל בהתאם למצב שבו הוא נמצא ולאו-דווקא תוך דבקות באמת. אין באלו לרפא את הפגמים בעדות המתלונן, לנוכח צמצום יריעת המחלוקת לשאלה אחת בלבד: האם איים לפרסם את שמו האמיתי והמלא של המתלונן בספר, דבר שגם המתלונן לא לחלוטין משוכנע בו. אין בפני סיבה עניינית משפטית שתצדיק דחיית גרסת פלד".
השופטת קבעה כי "משקלם המצטבר של הפגמים בעדות המתלונן נוטלים ממנה את האיכויות הדרושות להרשעה על-פי עדות יחיד, ובהיעדר ראיות נוספות לתמוך, מתחייבת מסקנה שכפות מאזני הראיות מאוזנות ומכאן שהתביעה לא הוכיחה את האשמות המיוחסות לנאשם כנדרש במשפט פלילי ואני מזכה אותו מחמת הספק".
