|
|
[צילום אילוסטרציה: עומר שיקלר]
|
|
|
|
|
שופטת בית משפט השלום בתל אביב דניאלה שריזלי הרשיעה (יום ה', 14.2.08) את ניל לפידוס, בן 63, בפגיעה בפרטיותה של הצעירה ענת אדרי, במכתבים ששלח אליה בשנים 2000 ו-2002.
לפידוס צילם את אדרי ב-ביוני 2000, בבריכת השחייה גורדון בתל אביב. אדרי, שהייתה אז בת 18, בילתה בבריכה עם חברתה אודליה. לפידוס, שלא הכיר את הצעירה פיתח את התמונה בחנות צילום. ב-12 מהתמונות נראתה בבגד-ים על שפת הבריכה.
בימים שאחרי כן, פנה לפידוס אל אנשים בבריכה לברר את שמה וכתובתה של אדרי. הוא הציג את תמונותיה למציל מומו, לקופאית ולאנשים אחרים, ומאמציו נשאו פרי. נמסרו לו שמה של הצעירה וכתובת מגוריה, והוא גם וידא את הכתובת בספר הטלפונים.
לפידוס שלח לאדרי מכתב ואליו צירף 3-2 תמונות וציין את נסיבות הצילום ומועדו, והעיר הערות אישיות על גילה ויום הולדתה של אדרי.
באוגוסט 2000 פיתח לפידוס שתיים מהתמונות לגודל כרזות, ושלח אותן בחבילת גליל, ב"דואר רשום", לכתובת הוריה. לחבילה צירף מכתב להורים.
בספטמבר 2000, התקשרה אדרי ללפידוס בטלפון שמספרו הופיע במכתביו, ודרשה שימסור לה את התמונות, ויחדל להטרידה ולפגוע בפרטיותה. בהמשך, פנתה למשטרה בתלונה על שהוא מטריד אותה, שלח תמונות להוריה, ואף הגיע למקום עבודתה ולמקום מגוריה ושאל עליה.
לפידוס נקרא לחקירה במשטרה, ואישר כי שלח את המכתבים, התמונות והחבילה אך הכחיש הנאשם שהגיע למקום עבודתה. הוא הוזהר לבל ימשיך להטריד את הצעירה.
לפידוס ביקש לסגור את התיק, וביוני 2002, קיבל הודעה מהמשטרה שלפיה התלונה נגנזה. זמן קצר לאחר מכן, שיגר לצעירה מכתב ובו הציע לה להיפגש עמו כדי שיוכל למסור לה את כל התמונות שצילם בבריכה. המכתב הניב תלונה חדשה שלה, והחקירה נגדו חודשה בחשד להטרדה.
ביוני 2003 הוגש נגדו כתב אישום לבית משפט השלום על פגיעה בפרטיותה של הצעירה.
החדיר בצעירה פחד
בהכרעת הדין שהרשיעה את לפידוס כתבה השופטת שריזלי כי "לב ההטרדה ומוקדה הם במעשי הנאשם שבאו לעולם והתרחשו בהמשך לצילום וכתוצאה ממנו. ולא מעשה אחד זה או אחר, אלא מכלול של מעשים, שאל לנו להפרידם זה מזה".
השופטת קבעה כי המכתב הראשון, המשתמע ממנו, העובדה ששוגר על-ידי אדם זר, ולא מעט בשל התמונות שצולמו בלא הסכמה מפורשת, הם בעלי פוטנציאל של מטרד והצקה, ועשויים להטריד את שלוות נפשה של צעירה בת 18 ולהחדיר בה פחד.
החבילה גדולת המידות שהכילה שתים מתמונותיה מוגדלות לכרזה, חיזקו בה את תחושת הפחד. המכתב להורים היה אף הוא מציק ומטריד.
כל המעשים הללו כמכלול, "מתגבשים לכלל מסה מאיימת ומפחידה, המהווה מעשה הטרדה חד-משמעי, המוגדר כ"הטרדה אחרת" בחוק הגנת הפרטיות. במיוחד כך, כאשר מדובר בדפוס התנהגות חוזר ונשנה", כתבה השופטת.
השופטת דחתה את טענת לפידוס כי פעל בתום לב, ולא הייתה כוונה בלבו להטריד את המתלוננת, וכל רצונו היה לגרום לכך שתמונותיה תגענה לידיה. "טענה זו של הנאשם אינה כנה ואינה אמינה בעיניי", כתבה השופטת.
היא ציינה במכתבים ששלח לפידוס בשנת 2000 אין מילה וחצי מילה על החזרת התמונות. המכתב הראשון אף מעיד על התחקות והטרדה. והמכתבים כמכלול מהווים פלישה לחייה האישיים של צעירה שהייתה אז בת 18. "מעניין לציין, כי בכל 29 עמודי הסיכומים שהגישה ההגנה, אין ולו התייחסות קלה למשמעות המטרידה של מעשה הגדלת התמונות לכרזות, ולערך המטרד הטמון בשיגורן אל הצעירה, לכתובת הוריה", הוסיפה השופטת שריזלי.
