שרת החינוך, פרופ' יולי תמיר, הודיעה (א', 24.2.08) על זכייתם של נילי מירסקי, בפרס ישראל בתחום התרגום לעברית, אידה פינק, בתחום הסיפורת ופרופ' טוביה ריבנר בתחום השירה לשנת תשס"ח 2008.
ועדת השופטים נימקה את זכייתה של מירסקי בפרס ישראל בתחום התרגום לעברית, בכך שהיא הביאה את התרגום למדרגה אמנותית גבוהה במיוחד. מפעל התרגום סולל דרך לקורא הישראלי לגדולי הספרות האירופית. כמתרגמת היא הוסיפה נדבך חשוב לאופייה הפתוח והעשיר של התרבות העברית החדשה. היא העניקה מחדש לקהל הקוראים את טולסטוי ואת פלטונוב, כמו גם את תומאס מאן ואן תומאס ברנהארד.
עוד נימקו השופטים, כי תרגומיה של מירסקי מצטיינים בהקשבה דרוכה לקול הספרותי של המקור, ובסירוב ליצור דגם אחיד של תרגום. היא מוצאת לבוש עברי גמיש והולם לסגנונו המיוחד של כל סופר, ויחד עם זאת מעשי התרגום שלה חיים ונושאים בשפה העברית.
פינק - אמנית גדולה של הסיפור הקצר
ועדת השופטים ציינה, כי פינק הינה בראש ובראשונה אמנית גדולה של הסיפור הקצר מהעלית המצומצמת של הסופרים הפועלים בתחום זה במחצית השנייה של המאה ה-20. חוויית הייסוד של יצירתה היא השואה, שאותה חוותה כנערה בפולין. סיפוריה חוזרים שוב ושוב אל אותה התקופה ומתארים את המצבים הבלתי אפשריים שאותם יצרה הזוועה ההיסטורית. היא עלתה לארץ בשנת 1957 וכותבת בשפה הפולנית, זכתה להתקבלות חמה בקרב קהל הקוראים הישראלי באמצעות תרגומיו של דוד ויינפלד, והיא זוכה להערכה רבה גם מחוץ לגבולות ישראל.
ריבנר - שירתו מתמודדת בדרך אישית וייחודית
לטענת השופטים, ריבנר נחשב לבכירי המשוררים העבריים זה חמישה עשורים. שירתו מתמודדת בדרך אישית וייחודית עם הנושאים הגדולים של ההיסטוריה היהודית בזמן החדש ובראשם - שואת יהודי אירופה והוויית ההגירה לישראל. שירתו נטועה בשני נופים עיקריים, נופי אירופה ונופי הארץ, ומגלמת מבחינה זאת את "כאב שתי המולדות" ואת המתח הבלתי-פתור ביניהן.
לדבריהם, מדובר בשירה מאופקת, מלוטשת ואינטלקטואלית. היא יונקת מרבדיה העתיקים של התרבות העברית וממיטב המסורת של השירה המרכז אירופית. שירתו מתחדשת תדיר בתוכן ובצורה, ועברה שורה של תמורות ומהפכים המעידים על חיוניותה המתמשכת.
