הורים המלמדים את הילדים "אהבה קשוחה" - על-ידי הטלת משמעת בעזרת מכות בישבן, גורמים להם לסבול מבעיות מיניות כבני נוער וכבוגרים. כך מדווח אחד מבכירי החוקרים בתחום הפסיכולוגיה.
פרופ' מיוריי שטראוס, מאוניברסיטת ניו המפשייר, גילה כי ילדים שקיבלו מכות בישבן או חוו עונשים גופניים אחרים נמצאים בסיכון גבוה יותר כבני נוער וכבוגרים לאלץ באופן מילולי או פיסי בן או בת זוג לקיים עמם יחסי מין.
בראיון עמו אמר פרופ' שטראוס כי ישנן ראיות רבות לכך שהורים לא צריכים להכות את ילדיהם על הישבן אם בריאותם הנפשית מוטלת על כף המאזניים.
פרופ' שטראוס ניתח תוצאות של מחקר בינלאומי בנושא אלימות במפגשים בין בני זוג, שכלל למעלה מ-14,000 סטודנטים מ-68 אוניברסיטאות ב-32 מדינות. הסטודנטים נשאלו אם הוריהם היכו אותן לעתים קרובות לפני גיל 12 ואם אילצו את בני או בנות זוגן לקיים עמם יחסי מין ב-12 החודשים שקדמו למחקר.
גברים שחוו עונשים גופניים נטו פי ארבעה לאלץ בצורה פיסית את בנות זוגן לקיים יחסי מין, לעומת אלו שלא חוו עונשים גופניים רבים.
האילוץ הפיסי כלל הפלה והכאה. נשים שחוו עונשים גופניים היו גם הן בעלות נטייה לחוות יחסי מין מאולצים עם בן הזוג לעומת אלו שלא חוו עונשים גופניים.
לדברי שטראוס, אנשים מסיקים כי שימוש בכפייה פיסית הוא דבר מותר. הם לומדים זאת מהאנשים אותם הם אוהבים ומכבדים - הוריהם.
- ממצאי המחקר הוצגו בכינוס של האיגוד האמריקני לפסיכולוגיה.
מחקרים הראו כי עונשים גופניים גורמים לשליטה עצמית נמוכה ולביטחון עצמי נמוך יותר, כמו גם לאגרסיביות, אישיות אנטי-חברתית והכרה בכך שאלימות היא דבר מותר, מה שעלול להוביל לכפייה מינית.
ישנן דרכים אלטרנטיביות, לדברי פרופ' שטראוס, להטיל משמעת על ילדים שהן מוצלחות יותר ולא גורמות לתופעות לוואי.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
