שופטת בית משפט השלום בתל אביב, יעל אחימן, קבעה (יום א', 2.3.08) כי מפעלי ים המלח הפרו את חובת תום הלב בניהול משא-ומתן עם חברת "שאול גואטה" וחייבה אותם לשלם לה פיצויים בסך 100,000 שקל. כמו-כן ישלמו מפעלי ים המלח לגואטה שכר טירחת עורך דין בסך 25,000 שקל. בכך קיבלה השופטת תביעה שהגישה גואטה נגד מפעלי ים המלח.
פסק הדין נוגע למשא-ומתן שהחל במרס 2005 על מכירת זכויות מפעלי ים המלח במגרש ששטחו כ-15,000 מ"ר בעורף נמל אשדוד, באמצעות משרד תיווך נדל"ן ישיר. בין הצדדים הוחלפו טיוטות של הסכמי מכר, שקבעו מראש כי התמורה בעד המגרש תהיה 1,800,000 דולר. מפעלי ים המלח הודיעו לגואטה כי תוקף ההסכם מותנה באישור דירקטוריון החברה. במאי 2005 הועברה, ביוזמת מפעלי ים המלח, טיוטת ההסכם לאישור הדירקטוריון. ביוני 2005 החליטה ועדת המשנה של הדירקטוריון שלא לאשר את ההסכם, בנימוק שהתמורה נמוכה מדי.
בתביעה שהגישה גואטה לבית המשפט נטען כי התנהלותה של מפעלי ים המלח נגועה בחוסר תום לב, שכן היא יצרה אצל גואטה את הציפייה להשלמתו של המשא-ומתן לכדי הסכם מחייב בזמן שהפרטים החיוניים והמהותיים לעסקה גובשו בשבועות ארוכים ואינטנסיביים של מגעים. לטענת גואטה, החלטת הדירקטוריון שלא לאשר בסופו של עניין את ההסכם בשל "תמורה בלתי הולמת" אינה הוגנת, שכן זו הוסכמה על הצדדים בתחילת המשא-ומתן לפי דרישתם החד-צדדית של מפעלי ים המלח.
לעומת זאת, טענו מפעלי ים המלח כי היה מדובר במהלך מותנה מראש שלא הבשיל בשל אי-קיומו של התנאי. עיקר הראיות של מפעלי ים המלח הוצגו באמצעות שלמה דרור, שהיה ראש מחלקת הסכמי מכירה ופרויקטים מיוחדים, ויהונתן שטיבל, ראש אגף פיתוח עסקים. השניים שימשו צוות למימוש החלטת הנהלת מפעלי ים המלח למכירת הנכס.
הדגשים מסלפים
בעדותם הקפידו דרור ושטיבל לחזור ולהדגיש את אי-הוודאות של המשא-ומתן מתחילתו. ואולם, השופטת קבעה בפסק הדין כי "דרור ושטיבל פעלו במהלכים מחושבים ומאורגנים, עקב בצד אגודל, לקראת מיצוי העסקה".
ועוד כתבה: "לפי עדויות אלה לא היה אישור הדירקטוריון אמור מלכתחילה לעסוק מהותית בנושאים שאינם נוגעים לקביעת התמורה. היות שזו, כך שמענו, נעשתה על בסיס הערכות שמאיות של מפעלי ים המלח עצמה, ניתן היה לצפות לאישור הדירקטוריון ברמת סבירות הקרובה לוודאות".
"לפיכך, ההדגשים שניתנו בעדותם של שטיבל ודרור ביחס לפרטים החסרים וההתמקדות בהם ובאישורו הנדרש של הדירקטוריון נועדו לסלף את האופן שבו חוו את הדברים בזמן אמת ואין היא משקפת נכונה, לפי מיטב הבנתי והתרשמותי, את תחושתם הסובייקטיבית במועד הקובע".
השופטת ציינה כי הפרת חובת תום הלב אין פירושה בהכרח זדון או כוונה רעה. לדעתה, לא נוהלו מהלכי מפעלי ים המלח בזדון. "עם זאת, בהחלט נראית התנהלותם כיהירה ומתנשאת וככזו המזלזלת בשיקולי הציפייה של הצד שכנגד ומתעלמת מהנזקים שנגרמו לו. כמובן שאין מקום לאבחנה כלשהי בהקשר זה להתנהלותו של הדירקטוריון, ועדת המשנה או נציגי מפעלי ים המלח למשא-ומתן כאשר כלפי גואטה נחשבים הם כגוף אחד", כתבה.
