תלמיד תיכון שהרג את חברו בדקירות סכין במהלך עימות, נשלח (יום ד', 12.3.08) לרצות 10 שנות מאסר בפועל. סגן נשיא בית המשפט המחוזי, צבי סגל, כתב בהחלטה כי "שיקולי הרתעה, המניעה והגמול זוכים כאן לבכורה, קל וחומר נוכח תופעת האלימות הפושה בחברה".
הדוקר והמנוח הסתכסכו בחודש מאי 2007. הדוקר הגיע לבית המנוח כדי לעשות סולחה, אך זו לא צלחה והמנוח דחף את הדוקר, וזה דקר אותו דקירות מהן לאחר מכן נפטר. בתסקיר המבחן שהוגש לבית המשפט נמסר כי "הנאשם בן למשפחה ערבית מוסלמית נורמטיבית... מצבה הסוציו אקונומי של המשפחה תואר כטוב ויציב ונוכח הטרגדיה שהתרחשה שילמה למשפחת המנוח דמי 'עטווה' בסך של 50,000 דינר ירדני.
השירות התרשם, כי עסקינן במשפחה מיוחסת ובעלת מוניטין חיובי בירושלים, הדוגלת במתן כבוד לזולת. הנאשם... מקובל בתוך משפחתו ובחברה, נטול כל רקע פלילי או שלילי. הנאשם נטל אחריות מלאה על מעשה ההריגה שביצע, הביע צער עמוק על האובדן שגרם, ובתוך כך התקשה להסביר כיצד כך התנהג כלפי חברו המנוח. לדבריו, כלל לא התכוון לבוא עם הסכין לבית המנוח, ולא צפה את תגובתו לבקשת הסולחה... הנאשם הביע אמפתיה עמוקה למשפחת המנוח וביקש לכפר בכל דרך על מעשיו. ומשכך, אף צם 60 יום בכלא, כמצוות ההלכה המוסלמית".
התביעה טענה כי חטאו "הגדול" של הדוקר התבטא בעובדה כי "לא עזב את ביתו של המנוח לאחר שזה השיב פניו ריקם, מה גם שהחזיק סכין בעל להב ארוך, בו כאמור עשה שימוש קטלני. זאת ועוד, הנאשם לא הסתפק בדקירה הראשונה שביצע בזרועו של המנוח, אולי - מניעתית, והמשיך לדקרו עד כי נוקבה ריאתו". התביעה טענה כי מדובר בהריגה וכי יש להשית עליו 10 שנות מאסר בפועל וכן עונש מאסר על תנאי ופיצוי למשפחת המנוח.
מנגד, באת-כוחו של הנאשם, עו"ד לאה צמל מהסניגוריה הציבורית, טענה כי הדקירה באה על-רקע תחושת האיום שחש הדוקר. עוד טענה כי עונש חמור בפני עצמו, הוא "הכתם שדבק בנאשם ובמשפחתו... לאור מעמדם המכובד והבכיר בקהילה".
כאמור, בית המשפט גזר על הדוקר 10 שנות מאסר בפועל. בהחלטה כתב השופט כי "הנאשם קיפד פתיל חייו של המנוח סתם כך, בלהט הרגע והיצרים, וחרף תכונותיו האישיות האיכותיות ומעלותיו, איבד צלם אנוש דווקא בשעת מבחן, או-אז נסדק וגם נשבר שלדו המוסרי. קדושת חייו של המנוח חוללה, דמו נשפך, משפחתו לא תהא עוד כשהייתה, אבר מגופה נכרת ממנה. עולם ומלואו אבד ושקע למצולות, ואין אלא לזעוק את כאב משפחתו המתאבלת של המנוח". מדובר ב"אירוע טראגי במיוחד", כתב השופט, ראשיתו ברצון הנאשם להתפייס עם חברו, וסופו - "ארבע דקירות בגופו של המנוח, תגובה בלתי פרופורציונאלית בעליל לאקט הדחיפה".
מספר הדקירות מהווה רמז "באשר למסוכנותו של הנאשם כמי שעלול, בנסיבות מסוימות, לאו-דווקא חריגות במיוחד או קשות לעיכול, לאבד קשר עם ערכים יסודיים עליהם חונך ובהם מאמין, ביניהם - מתן כבוד לזולת וקדושת החיים... סדרת הפעולות האלימות במיוחד בהן נקט הנאשם אינה מידתית כלל ועיקר לדברי או למעשי המנוח, כי אם מנותקת ומרוחקת מהם שנות אור. חלף הבעת התנצלות בפני המנוח על היוזמה בה נקט באופן חד-צדדי ועזיבת ביתו, ביכר הנאשם להסתבך עם יצריו וגאוותו, וקיפד חיים ברגע של קהות חושים ומחשבה".
השופט התייחס לשיקומו של הנאשם וכתב: "ככל שיחפוץ בו באמת ובתמים, תלוי ראש וראשונה בו עצמו, ורצוי, אפוא, כי יחל עוד בתקופת מאסרו, תוך התעלות נפש אל מעבר לנסיבות הקיומיות המורכבות הצפויות. גוף יכול ויהא במאסר, אך רוח האדם חופשית ממגבלות פיזיות, ולאן שיתעלה הנאשם, לשם אף תגיע".
בית המשפט גזר על הדוקר 10 שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו - 16.4.07, שלוש שנות מאסר על תנאי, ופיצוי למשפחת המנוח בסך של 25,000 שקלים.
