אוקסנה זקס תבעה את המכללה למנהל מיסודה של הסתדרות הפקידים בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה לאחר שעזבה את לימודיה ולא קיבלה את שכר הלימוד. מכתב התביעה עלה שבחודש יולי 2000, זקס נרשמה ללימודי ראיית חשבון במכללה ושילמה 7,570 שקל. לאחר סמסטר אחד החליטה, מטעמים אישיים, לעזוב את המכללה ובחודש מאי 2007 פנתה למכללה וביקשה מחצית מהסכום ששולם בגין הסמסטר השני בו לא השתתפה. לאחר שקיבלה תשובה שלילית הגישה תביעה. התובעת הוסיפה שלא עלה בדעתה לדרוש החזר כספי, בגין הסמסטר שלא נלמד, עד שפגשה מישהי שעזבה את המכללה וקיבלה החזר. אותה תלמידה דרבנה אותה לבקש את כספה ושכנעה אותה בצדקתה.
בכתב ההגנה נטען שבטופס ההרשמה עליו חתמה התובעת, צוין שהחזר כספי יינתן רק אם תלמיד למד במשך פחות מארבעה חודשים ולא השלים סמסטר ראשון. לדברי הנתבעת, התובעת השלימה סמסטר ראשון ולאחר שנכשלה במבחנים ויתרה על הסמסטר השני ולא השתתפה בלימודים למרות שהיתה זכאית לכך. כמו כן שהתביעה הוגשה בשיהוי רב וכעבור למעלה משש שנים ויש לדחותה. הנתבעת הסבירה שהחזירה כסף לאותה תלמידה משום שההיא חתמה על הסכם. "במקרה ההוא היו נסיבות שונות בהן התחייב החזר מכוח הסכם ואילו במקרה דנן, אין הסכם ובמקומו התובעת חתמה על טופס רישום".
בפסק דין שניתן בחודש שעבר דחה השופט גד אנגל, את התביעה ולא חייב את התובעת בהוצאות על-מנת שלא להכביד עמה מעבר לנדרש. "לאחר שקראתי את כתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי הצדדים, נראה כי דין התביעה להידחות מהנימוקים הבאים: התובעת אינה מלינה נגד איכות ואופי הלימודים אצל הנתבעת. התובעת עזבה את הלימודים מבחירה אישית ולא משום שנדרשה לעשות כן על-ידי הנתבעת. הנתבעת מצדה לא מנעה מהתובעת את התמורה לכספה, קרי, לא מנעה ממנה להשתתף בלימודי הסמסטר השני שבגינו היא דורשת החזר כספי". השופט הוסיף שהתובעת קיבלה תמורה לכספה בתנאים שנקבעו בטופס הרישום. "התובעת החליטה מיוזמתה ומטעמיה שלא להשתמש בתמורה לכספה, קרי, להשתתף בלימודי הסמסטר השני. הואיל וכך, הרי שאין לה אלא להלין על עצמה".
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
