עובד זר מתאילנד תבע את מעבידו, ישראל הונא, בבית הדין לעבודה בנצרת לאחר שפוטר ללא פיצויים כעבור כשנתיים. מכתב התביעה עלה שבוויזה שקיבל התובע נרשם שהוא רשאי לעבוד אצל הנתבע אלא שהנתבע טען בדיון בפני השופטת אורית יעקבס, שהתובע לא עובד שלו אלא של חברת כוח אדם. לדבריו, שילם לתובע דמי חגים, דמי הבראה וחופשה שנתית והדבר הופיע בתלושי השכר.
עורך דינו של התובע אמר לבית הדין: "אני לא יודע מה זה הדס עופרי בע"מ. אבל התובע עבד אצל הנתבע, אם כי יש לנתבע עכשיו טענה שהמעבידה של התובע היתה חברת כוח אדם ולא הוא". הנתבע השיב בעדותו: "נכון, זה לא אני. קיבלתי את התובע דרך חברת כוח אדם. נכון שהנפקתי את תלושי השכר שלו אבל אמרתי לו שיעביר אותם לחברה. הדבר נעשה על-מנת שיקבל את תלושי השכר. בחברת כוח אדם אמרו לי שאני לא מתעסק בכלום ואעביר את המשכורת לחברת עמית. התובע עבד אצלי שנה ושמונה חודשים ולא שנתיים וארבעה חודשים". עורך דינו של התובע החליט ללכת לקראת הנתבע ולוותר על פיצוי בגין שעות נוספות שלא שולמו לתובע.
"לאחר ששמעתי את טענותיו של הנתבע ובהתחשב במצבו הכלכלי הגענו להסכמה שישולם לתובע פיצויי פיטורים והפרשי שכר כפי שמופיע בתביעה. אנו נוותר על שעות נוספות. ישולם לתובע גם הפרשות לקרן פנסיה. לגבי חגים, דמי הבראה, וחופשה שנתית, הנתבע טען שסכומים אלה שולמו, באתי לקראתו ואמרתי שאם זה מופיע בתלושי השכר אני מוותר גם על רכיבים אלה".
בסופו של דבר בהמלצת בית הדין הצדדים הגיעו להסכם פשרה לפיו ישלם הנתבע לתובע 7,782 שקל בגין פיצויי פיטורים, 27,234 שקל הפרשי שכר בתוספת 5,000 שקל בגין הפרשות. "הסכמה זו הינה לסילוק מלא ומוחלט וסופי של התביעה ומבלי להודות בדבר".
הצדדים השאירו לשיקולו של בית המשפט את הפיצוי בגין שכר טירחת עו"ד. בפסק דין שניתן לפני שבועיים, במעמד הצדדים, העניק בית הדין תוקף של פסק דין להסכם הפשרה וחייב את הנתבע לשלם לתובע 3,000 שקל שכר טירחת עו"ד. בית הדין פטר את התובע מתשלום אגרה.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
