אני חוזר הביתה <br>

כשהייתי צעיר, לא ידעתי מה זו פסטה. הכרתי את הספגטי המצוין והפשוט של אימא ברוטב עגבניות, שהוגש עם שניצל פריך ומצוין שנעשה בהמון אהבה, לווה במלפפון חמוץ בצד והרכיב את אחת ממנות התאווה של ילדותי המתבגרת ברוח התמימות שהייתה ואינה עוד.

אצל סבא שרוליק אכלתי אטריות מזן אחר - "לוקשן", כנראה המצאה יהודית פולנית אקסטרה אורגינל, ששודכו למרק עוף זך ומנחם בסיר מהביל וענק. לא הייתה פסטה של ממש בארצנו הקטנה, והאיטלקים, למודי הניסיון המר עם אישיותנו העיקשת, החליטו לשנות כנראה תפיסה מאז שנות מצדה, ויתרו לנו ונתנו לנו את זמן ההבשלה. ואכן, זה הגיע בשעה טובה, למדנו על פסטה עם שם פרטי ושם משפחה, עם ייחוס, ואם היא טרייה או יבשה. יש קצרות, ארוכות, מסולסלות, ישרות והכי חשוב הוא להקפיד לאכול אותן כשהן "אל דנטה" ("על השן", באיטלקית), לפי מנהג המקור, ולא סמרטוטיות.

לרשת המסעדות "ספגטים" יש שם שמעורר אצלי זיכרונות ילדות נעימים עם ריח ארצישראלי מקומי, אך יש בה גם מתרבות הפסטה האיטלקית האמיתית. לאחר חודשיים בארצות ניכר, מרחק עשרות אלפי קילומטרים מכאן, נחתי היישר במסעדת ספגטים בראשון לציון. העיצוב מרשים ויוצר חלל מואר ומעודן בצבעי קרם שמנת קטיפתיים בשילוב עץ טבעי המשתרע על פני שתי קומות - קו עיצובי ברור ונקי בסגנון איטלקי מודרני, קליל ולא כבד. בספגטים תפריט מגוון ואיכותי, עממי מחד ומוקפד מאידך, המציע שפע מנות בעלות נופך ים תיכוני ובמחירים נוחים. בתפריט תמצאו מגוון מנות ראשונות, פיצות ומגוון בשרים, דגים וכמובן מגוון סוגי פסטה ברטבים אותנטיים על בסיס שמן זית, עגבניות, חמאה ושמנת.

רנית ואני הגענו רעבים. בהמלצת קארין, המלצרית הנהדרת שלנו, פצחנו בראשונות משובחות וצבעוניות. ראשון הגיע סלט הפנצנלה העשיר שהורכב מחתיכות עגבניה מוצקה, פלפלים, צנוניות, כדורים חמודים וקטנטנים של גבינת מוצרלה טעימה, קרוטוני פיתה פריכים ושזופים תוצרת בית, צלפים, פיסות גזר, זיתי קלמטה מובחרים, עלי כוסברה ונענע. הכל תובל בשמן זית וחומץ בן יין לכדי סלט בריאות מצוין, ארצי, מלא חספוס כפרי, מפוצץ בטעמים. מומלץ ביותר (31 שקל). עוד לקחנו פרומז'יו קלדו - לביבות גבינת עזים מטוגנות עד פריכות מענגת עם רוטב פלפלים שובב וטיפות טפנד זיתים איכותי, ובמרכז סלט עלי ארוגולה חמצמץ וטעים (32 שקל).

רנית החליטה ללכת על מרלו משובח של טפרברג שהיה אדום עמוק והעלה ניחוחות של פירות יער אדומים ושחורים (27 שקל). אני, כהרגלי בקודש, גמעתי סודה צוננת שניקתה לי את החך לקראת פיצה איכותית. לכל האוהבים פיצה דקה ופריכה בסגנון איטלקי צפויה חוויה כיפית וקלילה. תוספת של פפרוני איכותי וספייסי, עלי פטרוזיליה ורצועות פלפל אדום השלימו את החוויה (45 שקל). לעיקריות הזמנתי פולסטרו א-לה קלבריה - נתחוני פרגית במרינדה של צ'ילי-הדרים, שום, טימין ושמן זית שהוגשו עם פירה (57 שקל). רנית התענגה על פולו ספינצ'י - ספגטי אל דנטה עם נתחוני עוף, פטריות טריות, בצל, תרד, שמן זית, שום ועשבי תבלין (47 שקל). משובב נפש.

סגרנו את הערב הנעים הזה עם - איך לא - טירמיסו חמוד בכוס זכוכית (29 שקל) ואספרסו ארוך, וסיכמנו בפשטות, קצת כמו ילדים, שהיה כיף, בטח יותר כיף מבבית.