גלנה ליאמץ מפקחת תנועה בעיריית תל אביב תבעה את מרסלו מדינה (נתבע 1) ישראל אביגדול (נתבע 2) וחיים הררי (נתבע 3) בבית משפט השלום בתל אביב בסכום של 30,000 שקל לאחר שהותקפה על ידם כשרשמה דוח תנועה.
מכתב התביעה עלה שבחודש יוני 2005,בשעות הערב, הבחינה במונית שחנתה על מדרכה וחסמה מעבר להולכי רגל. התובעת החלה לרשום דוח ונהג הגרר החל בגרירת הרכב. לפתע הגיעו למקום הנתבעים והחלו לצעוק עליה ועל נהג הגרר. נתבע 1 צעק על התובעת, קילל ודחף אותה. כשהזעיקה עזרה במכשיר קשר, נתבע 3 הפיל את המכשיר לרצפה. כשניסתה להדביק את הדוח לשמשת הרכב נתבע 1 החל לנסוע ופגע בה. נתבע 2 שיתף פעולה עם חבריו ואחז בכתפיה על-מנת להזיזה מהרכב. האירוע גרם לה לדבריה, לנזק נפשי ופיזי ולעוגמת נפש.
בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את האירוע וטענו שלתובעת לא נגרם נזק כלשהו. "לא הוגשה חוות דעת רפואית התומכת בטענותיה". לדבריהם, חגגו במסיבת יום הולדת בסמוך למקום בו חנה הרכב וכשהתובעת רשמה את הדוח ביקשו שתוותר להם. נתבע 1, נהג המונית, טען שניסה להזיז את הרכב והתובעת נשענה עליו ומנעה זאת ממנו. כמו כן שנגעו בכתפה על-מנת להסב את תשומת לבה והיא צעקה שתקפו אותה. נתבע 3 טען שלא היכה את התובעת וכשמכשיר הקשר נפל הרים ומסר לה אותו. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה בהעדר עילה.
בדיון בפני השופט מנחם (מריו) קליין, הוצע לצדדים שבית המשפט יפסוק על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט והם נעתרו. "בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מהצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת 'ייקוב הדין את ההר' ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו".
בסופו של דבר בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהיעדר הצדדים, נקבע שלסילוק מלא של התביעה ישלם נתבע 1 לתובעת 2,880 שקל, נתבע 2 ישלם 720 שקל ונתבע 3 ישלם לה 1,800 שקל. כמו כן ישלמו, שווה בשווה, הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך של 720 שקל בתוספת מע"מ. החיובים הינם חיובים לחוד ונתבע שישלם את החיוב בתוך 30 יום יהיה פטור מתשלום נוסף.
לאור תוצאות פסק הדין, יתכן ותביעה קטנה היתה יותר מתאימה ודווקא בבית המשפט לתביעות קטנות, התובעת היתה זוכה לפיצוי גבוה יותר.
