אני לא יודע אם סלארטיברטפאסט, ארכיטקט העולמות מהכוכב מגראת'יאה, שיצר את קו החוף והפיורדים של נורווגיה (על-פי המדריך לטרמפיסט לגלקסיה מאת דגלאס אדמס ז"ל) אחראי גם לקו החוף של חיפה ורכס הכרמל, אבל אם כן, הוא בהחלט עשה עבודה טובה. יש מספר פינות בחיפה, כמו העץ הבודד ביערות הכרמל, האוניברסיטה והמגדלור בסטלה מאריס, שבלילה חשוך נעתקת בהן הנשימה למראה מרבד האורות הפרוש ממפרץ חיפה עד לראש הנקרה, ולעיתים עד לצור וצידון. לנקודות האלה מצטרפת גם רנה, שנפתחה ממש בתום "מלחמת לבנון-ההמשך" ברחוב הנושא את השם הקולע "יפה נוף".
כבר בכניסה למקום, לא ניתן שלא להתפעל מקיר הזכוכית שצופה צפונה. כשמתקרבים אליו, המראה מתרחב ומכיל בתוכו את כל העמק בנוסף למפרץ ולקו החוף. בזמן ששקענו, קרן ואני, בכיסאות הבר המרופדים והנוחים, לא הפסקנו לבהות כמפגרים בקיר הזכוכית, שהזכיר לי שיש הרבה נופים יפים בארץ, פרט לנוף האורבני אותו אני חי. את רנה אני מכיר זמן רב ומעולם לא עמדתי על פשר שמה. שאלתי את קרן אם הכוונה לשחקנית או שמא לצייר, והיא מיד סיבכה את העניין והתחכמה "הכוונה בכלל לפילוסוף, דקארט". אבל אנחנו חשבנו רחוק מדי. גיל, המנהל, הסביר לנו שהכינוי נבחר בגלל שבעיני רוחם של הבעלים הוא הצטייר כשם של אימא שכזו, שופעת חמימות, אוכל טוב וביתיות משודרגת. מעין "בראסרימא", אם תרצו.
התפריטים הונחו ומנות הומלצו, מבצעים הוצעו ואנחנו התלבטנו. התחלנו ביין לגברת, גיוורצטרמינר של בנימינה (25 שקל), וחצי גינס (כנ"ל) שבסיומה קיבלתי שליש נוסף במסגרת אחד ממבצעי האלכוהול במקום. לנשנוש, הזמנו קרפצ'יו פילה (36 שקל) וסלמון גוורדלקס (36 שקל), שהגיעו מיד וגם כך נעלמו. נותרנו עם צלחות ריקות ותיאבון פעור. המשכנו בפטה כבדי עוף בליווי קונפיטורת בצל וקרוסטיני (34 שקל). בתור אחד שלא ממש מסמפט כבד עוף, קיימות שתי וריאציות בלבד שיצליחו להביא אותו אל קרבי - כבד קצוץ גס מאוד או פטה עדין במרקם של מוס. כאן העדינות שלטה בגדול, והכבד נמס בפה יחד עם קונפיטורת הבצל המתקתקה בהרמוניה מושלמת. המשכנו בסיבוב נוסף של גיוורצטמינר וגינס, ושברנו את הראש לגבי ההמשך. לבסוף החלטנו לחלוק נתח קצבים עם ירקות שורש בציר עגל (72 שקל), ובזמן אזהרתו של הברמן על אופי הנתח, מרקמו הסיבי וטעמיו העזים, הנדנו בראשנו בביטול כאומרים: "זה בסדר, יש לך פה עניין עם מביני עניין".
מרגע שהמנה הונחה על הבר, הבנתי שיריית הפתיחה לקרב עם קרן נורתה. ניסינו לסמן גבולות, מי לוקח מה וכמה, אבל מכיוון שקשה לי להתאפק פלשתי למרחב האווירי שלה והחל קרב סכינים ומזלגות על המנה, דבר שהיה עלול להסתיים במיון אלמלא היינו מחליטה להתנהג כבוגרים, ולשחק זוג או פרט עלמה שנותר מהנתח. לצערי, הפסדתי, וכיאה לאדם הבוגר שאני, הנחתי לה להשתלט ולהקציב לי, מדי פעם, ביס או שניים. לקינוח הזמנו אצבע בוטנים (29 שקל), אצבע שוקולד שבתוכה מתחבאים בוטנים מתקתקים. כאן המשא-ומתן היה מוצלח, בוטנים לה ושוקולד לי, וטוב שכך.
מששבענו, אבל על אמת, הזמנו שני קוקטיילים של וודקה סטולי קריסטל עם טוניק ועם ביטר למון (34 שקל), והקשבנו להמשך סאגת השם. מסתבר שמסעדת רנה מראש פינה, תבעה את רנה החיפאית על השימוש בשם וזכתה, ובסוד גילו לנו (ולי קשה לשמור סודות) שמתוכננת תחרות בין הלקוחות על השם החדש, ואיך אומר זאת, מציע השם שייבחר לא יהיה רעב לתקופה ארוכה מאוד.
