הרב הצבאי לשעבר, תא"ל (מיל') ישראל וייס, אישר את הפרסום אתמול ב-Nfc, וסיפר על השתלשלות האירוע האלים שבו הותקף. בראיון ראשון שהעניק הבוקר (יום ג', 15.4.08) לרינו צרור ["מה בוער", גל"צ], סיפר וייס כי הגיע לרחבת הכותל לתפילת ערבית, ונכנס פנימה למחילות הכותל.

בעיטות של בוז והשפלה

"לא ידעתי שבאותו ערב יש הפגנה גדולה עם אלפי צעירים למען שדרות", סיפר וייס לצרור. "בעודי מתפלל, ניגשו אלי כמה צעירים. הם שאלו לשמי. הייתי לבד ולא עניתי להם כי הייתי בתפילה. הלכו, הגיעו עוד כמה פעמים ושוב לא עניתי להם. התחלתי להרגיש כי מישהו זומם משהו נגדי. ואז החמישה הפכו לכמה עשרות. החלו לצעוק עלי, והתחלתי לצעוד במהירות מתוך המחילות החוצה. פחדתי ממה שעלולים לעשות לי".

הרב וייס סיפר כי תוך כדי צעידתו החוצה החלו לקרוא לעברו את הקריאות הרגילות של "עוכר ישראל", "עוקר קברים" וכן הלאה. "הפעם היה חידוש: יריקות, אגרופים ובעיטות. זו הפעם הראשונה בחיי שהותקפתי בצורה כזו. לצערי, ספגתי התקפות מילוליות יותר מפעם. חשתי פחד. למרגלותיו של הכותל עושים יהודים לינץ' ביהודים. חשתי אכזבה ותסכול. לא בעטו בי בעיטות שהשאירו סימנים. אלו היו בעיטות של בוז, של השפלה ויריקה בפנים".

"עשרות עצים נטועים"

לדברי הרב הצבאי הראשי לשעבר, הוא רוצה ללמד זכות, אך אין מדובר במעט של עשבים שוטים, אלא בעשרות עצים נטועים, כלשונו, עם אותו גוון וסגנון של עליהום. "חשבתי לעצמי איך דווקא שם, בכותל המערבי של בית המקדש שחרב בגלל שנאת חינם, שונאים ומתעבים. עם כזו שנאה איך רוצים שייבנה בית המקדש השלישי?".

לשאלת המראיין האם נשא-ונתן עם תוקפיו, השיב בשלילה: "השנאה לא שומעת ולא יודעת להקשיב". וייס סיפר כי הצטנף כקיפוד בעוד ששניים מהקהל ניסו לגונן עליו ולהדוף אותו מהם החוצה. "צעקתי לשוטרים שתוקפים אותי, והם [התוקפים, ע.י.] נבלעו בקהל והתפזרו. הרגשתי שאני עומד לאבד את הכרתי. ביקשו לפנות אותי לבית חולים, אבל לא הסכמתי. בשעה 20:30 הגשתי תלונה במשטרת הקישלה. אני יושב מול החוקרים ורואה את האירוע במרכז הרב".

"אהבת ישראל זורמת בעורקיי"

על סמיכות הארועים שבין תקיפתו בכותל לטבח בישיבת מרכז הרב אמר: "סמיכות הפרשות הכי רעה בעולם. לי אסור היום להיכנס לישיבת מרכז הרב. מאז ההינתקות הסתלקה ממני הישיבה. ביקשתי כמה פעמים להיפגש עם ראש הישיבה ולא נעניתי. ביקשתי לכבד את הנערים בלוויתם וחששתי משידור חוזר. הכאב הוא נורא כשזה בא דווקא מהישיבה שלימדה אותי אהבת ישראל מהי, ואותה אהבת ישראל זורמת בעורקיי במשך 30 שנה בצה"ל, ואני מקבל ממנה את הפך הדבר הזה".

הוא חזר על עמדתו בנושא פעילותו בתקופת ההינתקות, עמדה אותה הביע בעבר, ולפיה "לא עשיתי דבר וחצי דבר בלא הסכמת הרבנים. דיברתי עם הבריח התיכון של הרבנים המרכזיים, שהסכימו איתי בעניין הזה".

על הסיבה לשתיקתו מאז קרה הארוע, אמר הרב וייס: נצרתי את לשוני כדי שלא ייַחסו לי את מיקוד הארועים וחששתי שיְיַחסו אותם אלי. מוקד הכאב ראוי שיהיה לרצח. ולא רציתי שאם אומר זאת יאמרו שכוונותיי אינן אמיתיות. עשיתי טלפון אחד לרב אבינר וסיפרתי לו. הרב אבינר שכאב את הנושא החליט להוציא 'קול-קורא' מחזק מטעם הרבנים, ומשיצא - חשבתי שנכון שאסביר".

הרב וייס הוסיף בראיון כי יותר מפעם אחת זומן למסדרי זיהוי במשטרה. "זה היה זיהוי ודאי וחד-משמעי. פרצוף של נער שנחרת אצלי וכשאני הולך לישון אני רואה אותו. הוא חדר לעצמותיי. לילד הזה יש חזות של ילד טוב ירושלים, פנים אדמדמות וכיפה גדולה מאוזן לאוזן. לא הייתי מאמין שיש בו כזו עזות וחוצפה להכות אדם, לעמוד מולך ולהכות... הוא בא שלוש פעמים בתפילה ושאל לשמי בעזות-מצח, וכששאל בפעם המי-יודע-כמה עניתי בן יהודה, שזה לא לגמרי לא אמת, כי יהודה זה שם אבי".

לדבריו, לא דיבר עם התוקף, ולכשיתנהל המשפט נגדו "נוכל לומר לו כמה מילים".

הרב שפירא: גסות רוח ובלבול במוח

ראש ישיבת מרכז הרב, הרב יעקב שפירא, אמר ל-Nfc בתגובה לטענות:

"איש לא אסר עליו מעולם להיכנס לישיבה. איתי לא ביקש מעולם להיפגש, אך אולי ביקש להיפגש עם אבי. תוקפיו אינם מהישיבה ולתלות בנו אותנו את החשש שלו להגיע לישיבה זו גסות-רוח ובלבול מוח".

באשר לטענת הרב וייס ולפיה הישיבה אינה נוהגת בו ברוח אהבת ישראל, אמר הרב שפירא: "אני לא רוצה לרדת לרמה הזו".