תענוג צרוב <br>

הכיף הגדול באמת בלכתוב על מסעדות, מצוי לאו דווקא בארוחה השווה. הכיף האמיתי טמון בתענוג שבלמצוא איזו פנינה קולינארית ייחודית וחבויה מן העין, ולבתק את בתולי חשאיותה כאן לעיני כל. להפיץ את הבשורה ולהרגיש לרגע כמו התשובה המקומית לקולומבוס בוורסיה הגסטרונומית. השבוע ניצב בפניי אתגר לא פשוט. מחד, ארוחה ראויה שנכנסת לחמישיה הפותחת שלי גם עם בורגר אחד קשור מאחורי הגב. מאידך, כולכם כבר מכירים, כך שאני לא עומד לחדש לכם שום דבר. ואולי בעצם כן. הבלאק בר&בורגר לא ממש חדש על מפת הבורגריות, אבל יצא לו שם של יקר יותר אם משווים למוזסים, לקולומבוסים ולאגאדירים למיניהם. תהיתם אם השם יצא לו בצדק? ייתכן. תהיתם אם המחיר שתשלמו שווה את זה? בענק.

פגשתי את אלאור בכניסה לבלאק שברמת החייל בשעת ערב מוקדמת באמצע השבוע. המקום ריק מאדם, אך ניכרים בו שרידי מתקפת הצהריים של אנשי ההיי-טק מהאזור. קיבלנו גומחה זוגית אינטימית שאם היו משכילים בבלאק לסגור אותה באיזו דלת הזזה דקורטיבית, הייתה הופכת באחת לחדר הוי.איי.פי הקטן והשווה בעולם כולו. אלאור מספרת על חוויות הלימודים שלה ומדהימה אותי כהרגלה עם קצב חיים שרק מלשמוע אודותיו אני מתחיל להתגעגע לשקט החיפאי המשמים. המלצרית ניגשת ופוצחת בסדרת המלצות, בדומה לאלו שתקבלו בכל אחת מהבורגריות שציינתי. זו בדיוק הנקודה בה נעלמים קווי הדמיון והבלאק פותח בספרינט, משאיר עשן לחבריו לז'אנר.

הלכנו על העסקיות, שמוגשות עד השעה 18:00 מידי יום. במסגרתן תוכלו לבחור בראשונה אחת משש, בעיקרית אחת מתוך תשע האפשרויות שבתפריט ובשתיה חמה או קרה. כל זאת בתמורה ל-59 שקל בלבד. בחרנו כפתיח את הסלט הקטן ואת מנת הכנפיים שהיו טעימות וקומפקטיות. החלטנו לשדרג גם בשני פתיחים מהתפריט הרגיל, אז צירפנו מנת מעושנים חמים וטריים (39 שקל) ומנת חציל בגריל עם רוטב צ'ילי וטחינת תפוזים (32 שקל). מנת המעושנים התגלתה כסלט ירוק ועליו כמות בייקון ושאר הפתעות בשריות שמספיקה לזוג. הכל חם ומצוין. החציל בגריל הוכתר חגיגית למנת החציל הקלוי הטעימה והיצירתית ביותר שזכורה לי. תענוג צרוב. שילוב הטחינה התפוזית והצ'ילי המתוק על החציל שעורר את חשדי בתחילה, הוציא ממני קריאות התלהבות שכאילו ונלקחו מעולם מושגים אחר לגמרי.

בשלב העיקריות החלטנו לדבוק בתפריט העסקי. אלאור עם שניצל דק ופירה תפוחי אדמה ואני עם עופבורגר, המבורגר העשוי נתחי פרגית וטחון עם אגוזים. אחרי ארבע ראשונות שחוסלו עד תום, יסלח לי הטבח בבלאק על שביצעתי את חטא ההמבורגרים הנורא מכל: השארתי את הלחמניה בצלחת והתמקדתי במאסטרפיס שבפנים, המבורגר עסיסי ורך שהפך את החריגה שלי מדרך הבקר הרגילה למוצדקת מאין כמותה. השניצל אף הוא טעים, רך ודק כמצופה (בפירורי לחם עדינים, אגב), אם כי הפירה התגלה כסתמי וחסר מעוף, בעיה שמעט בטטה או שבבי בצל מטוגן יכולים היו לפתור.

לסיום חרגנו שוב מההצעה העסקית, ובתמורה ל-35 שקל קיבלנו עוגת פירות יער שלצידה גלידת פיסטוק. ואם כבר חטאים, אז למה לא ללכת גם על קרם ברולה מצוין ולהיפרד מ-35 שקל נוספים? הקינוחים גם הם טובים מאד ומסיימים את אחת הארוחות הטובות של העת האחרונה, כזו שהכינה תשתית מעולה לצמיג פסח הבא עלינו לטובה. אז גילוי על מסעדה נחבאת בסמטה אפלולית אין פה. גילוי על כך שגם מקום מוכר וידוע גם יכול להפעים אותי בהתלהבות כנה, יש גם יש. מסתבר שזה לא פחות כיף.