טוני תומו תבעה את מספרת לו ולה - בהנהלת עופר בבית המשפט לתביעות קטנות באילת לאחר שהלחמת השיער לא צלחה. מכתב התביעה עלה שהתובעת שילמה עבור הלחמת השיער (תוספות) 2,800 שקל והובטח לה שיער ארוך וטבעי לחצי שנה וללא מגבלות. בהמשך התלוננה שהשיער אינו טבעי והופגשה עם סוכן שיער ששכנע אותה שהשיער טבעי. על-מנת לרצותה, העניק לה הנתבע הנחה של 50% בהלחמה הבאה. לדבריה, למרות שהשיער ה"סורר" נשר ו"נפל בחבילות", כעבור שבוע, לא פנתה לנתבע מאחר וסברה שמדובר באירוע חד פעמי. התובעת טעתה. "כעבור חודש לא נשארה תוספת שיער אחת על ראשי. השיער נשר ברחוב ובמקום עבודתי ונגרמה לי בושה ועגמת נפש". בכתב התביעה נאמר שהתובעת פנתה לנתבע לאחר שנותרו על ראשה, "שתי שערות", והוא הפנה אותה שוב לסוכן. בצר לה פנתה למספרה אחרת שילמה 1,300 שקל, "וזכיתי לשיער טבעי להפליא".
בכתב ההגנה השיב הספר שהתובעת הגזימה ובסך הכול נשרו 20 יחידות שיער ורוב השיער נשאר. לדבריו, הודיע לתובעת שבמהלך חצי שנה יש איבוד של בין 5% ל-25% מהשיער. כמו כן שבמספרה השנייה הוסיפו מספר שערות ולא בכדי שילמה התובעת 650 שקל. "נשירת השיער החלקית נגרמה משום שהתובעת לא פעלה בהתאם להוראות ועשתה שימוש בחומרים ובשמנים בניגוד להוראותיי". הנתבע ביקש לדחות את התביעה.
בפסק דין שניתן, בהעדר צד, בשבוע שעבר, דחה השופט יואל עדן, את התביעה ללא חיוב בהוצאות ולאחר שהתובעת לא הוכיחה אותה. השופט הסכים עם הנתבע שהתובעת הגזימה בתיאוריה באופן קיצוני ולא נתן בה אמון. "דרך ההגזמה בה נקטה התובעת מקשה על מתן אמון בטענותיה, בפרט לאור העובדה שלא הובאו ראיות חיצוניות של ממש לתמיכה בהן. אם אכן החל השיער לנשור כטענת התובעת, תמוה מדוע זה המתינה כמעט חודשיים עד אשר נשארו 'שתי שערות על הראש' כטענתה. אילו באמת היו קבוצות שיער גדולות נושרות מראשה של התובעת, בעבודתה או במקום אחר, הרי שאיני סבור שהיתה ממתינה משך חודשיים עד לנשירת השיער כולו והיה עליה לפנות אל הנתבע מיידית".
השופט הוסיף שהתובעת לא טרחה להעיד את אנשי המספרה השנייה ש"תיקנו" את עבודתו של הנתבע. "עדות זו אמורה היתה להיות עדות מפתח בתיק שכן מפיהם יכולנו ללמוד מה היתה כמות השיער שנשרה ואם היה צורך להדביק".