טניס הוא אולי הספורט הכי קשה מנטלית. מדובר במשחק שבו אתה יכול להציג משחק איכותי ומדויק, להעביר עוד ועוד כדור אל פינות המגרש אבל להחטיא ברגע האמת ולהפסיד, שלא לדבר על העובדה שטניסאי מקצוען נאלץ לנדוד ברחבי העולם, לשמור על הגוף הכואב, לשחק יום אחרי יום, להמתין בהפסקות גשם ולהישאר מפוקס בכל רגע.
לטניסאי אין חברים להאשים. הוא עומד לבד על המגרש ואם הוא לא מצליח להתאושש מטעות בלתי מחויבת, הוא מוצא את עצמו בפיגור גדול.
העפלתו הצפויה של רפאל נדאל לפסגת הדירוג העולמי הושגה בזכות שיפור אדיר של יכולתו על המשטחים הקשים אבל גם ואולי בעיקר בזכות השיפור ביכולת האופיינית לרוג'ר פדרר לזכות בנקודות המכריעות.
בשיאו, השוייצרי ידע לשבור ברגע האמת וכמעט לא הפסיד בשוברי שיוויון. הוא הפגין ווינריות מרשימה וגרם לכך שיריביו יידעו בסתר ליבם שברגע החשוב הוא כבר יידע כיצד לגרום להם להראות חסרי אונים, וזה עבד.
הפנומן ניצח שוב ושוב, זכה בעשרות טורנירים ונראה בלתי ניתן להכנעה למרות שעל המגרש הוא לא נראה כמו אחד שמתאמץ יותר מדי. השקט המנטלי, השליטה המוחלטת בנקודות המכריעות, הגיוון המרגש בחבטות ובעיקר המחויבות האדירה עזרו לו לצעוד במשך 235 שבועות רצופים בפסגת הדירוג העולמי.
בחודשים האחרונים פדרר הפך לשביר, וזה התחיל בפן המנטלי. המדורג מספר אחת בעולם החל לגמגם וירד ממושבו האלוהי למעמד של שחקן מן המניין ורפאל נדאל ניצל את זה לאחר שבועות ארוכים כסגן ולאחר שרבים העריכו שרק כשפדרר יפרוש, הספרדי יצליח להשלים את המהפך.
בסופו של דבר, הספרדי הוכיח שהוא הטוב מכולם הרבה לפני שהפנומן תלה את נעליו (למען האמת, עוד לפני שהשוייצרי חגג את יום הולדתו ה-27), ונדמה שנקודת המפנה האמיתית התרחשה כבר בטורניר קווינס. נדאל הגיע לטורניר הלונדוני הזה לאחר הניצחון המזהיר על פדרר בגמר טורניר הרולאן גארוס ובידיעה שאת שלו הוא כבר עשה בעונת חימר מוצלחת.
באחד הסיבובים הראשונים, נדאל פגש את מלך האייסים הקרואטי, איבו קרלוביץ', ונדמה שבדקות הארוכות על הדשא בקווינס הוא עשה את הסוויץ' התודעתי. מפגש מול הקרואטי הוא אחת החוויות הלא נעימות בסבב ה-ATP. מדובר בשחקן טניס די גמלוני עם חבטות אדירות, שממרר את חייו של כל יריב מכיוון שבמשחקים טובים שלו, הוא פשוט לא נשבר.
איש לא היה מרים גבה אם נדאל היה נכנע במשחק ההוא לכוכב הדשא אבל הספרדי לא ויתר והפגין יכולת מנטלית מושלמת כשגבר עליו בשני שוברי שיוויון בדרך לזכיה בטורניר הדשא הראשון בקריירה שלו. באותם הרגעים, רפא החל להאמין שההעפלה שלו לפסגת הדירוג העולמי ברת הישג.
נדאל המשיך להפגין יכולת מנטלית גבוהה ביותר כשההוכחה לכך היא העובדה שהוא לא שמט כמעט אף שובר שיוויון בדרך ל-32 ניצחונות רצופים, רבים מהם על משטחים קשים. פדרר, לעומתו, אמנם ניצח בשני שוברי שיוויון מול נדאל בגמר טורניר ווימבלדון הבלתי נשכח, אבל החל לקרוס מנטלית במשחקים הבאים כולל השבוע בשמינית גמר טורניר סינסינטי מול אותו קרלוביץ', שניצח אותו בשני שוברי שיוויון.
בשבועות הקרובים, נדאל יתחיל להתמודד עם מעמסה מנטלית נוספת - מיקומו בפסגת הדירוג, ונדמה שגם במשימה הזאת, הוא יעמוד בכבוד. נדאל התרגל להתמודד עם תוית הבלתי מנוצח על מגרשי החימר עם רצף אדיר של ניצחונות, כך שהניצוץ בעיניו לא יכבה גם על יתר המשטחים.
מבחנו הראשון (לאחר סיום הטורניר בסינסינטי, שבו הוא בינתיים בחצי הגמר) יהיה בטורניר האולימפי בבייג'ין, שהפך השנה לטורניר איכותי מאין כמוהו ומהווה מעין גראנד סלאם חמישי. נכון, הזוכה יקבל "רק" 400 נקודות (ולא 1,000 כמו בגראנד סלאם) אבל בהנחה שהוא יהיה ספרדי או שוייצרי, מאחורי מדליית הזהב תסתתר הצהרה ברורה בנוגע לאופי המאבק בצמרת הטניס העולמי.
זכייה של נדאל עשויה לקבע את מעמדו כנומרו אונו, ניצחון של פדרר יוכיח שהשוייצרי עדיין כאן והאמת היא שלמרות הירידה המסוימת ביכולתו, פדרר מציג העונה טניס טוב מאוד ואם ללמוד מניסיון העבר, הוא ישמח להוכיח שהוא עדיין הטוב מכולם ואין במה טובה יותר מזו האולימפית כדי לעשות זאת.
אגב, גם בצמרת דירוג הנשים מתקיים מאבק לא קטן ומאוד מרשים על המקום הראשון אלא שבניגוד לקרב הווינרים אצל הגברים, נראה שאף אחד מטניסאיות הצמרת לא ממש רוצה להיות הראשונה בעולם. פרישתה של הפדרר של הנשים, ז'וסטין הנין, הותירה את המאבק לשלוש או ארבע טניסאיות אבל בינתיים נראה שאף אחת מהן לא ראויה מספיק.
אנה איבנוביץ', שזכתה בטורניר הרולאן גארוס ועלתה לפסגה, לא מצליחה להציג את הטניס האיכותי שלה בשבועות האחרונים ועושה רושם שהיא משקיעה יותר בצילומים לירחונים ובחופשות על איים.
בת ארצה, ילנה ינקוביץ', זכתה בשמלה ורודה חדשה וזוהרת אבל מצליחה לבעוט בכל דלי אפשרי ומפסידה בכל פעם שהיא מקבלת הזדמנות לעבור את איבנוביץ'. למזלה, השבוע היא נהנתה מנפלאות הדירוג המעוות בשל האולימפיאדה ולמרות שהפסידה בחצי גמר טורניר מונטריאול, היא תעבור את איבנוביץ' ב-11 באוגוסט ותעפיל בחסד למקום הראשון.
גם מריה שראפובה מתעקשת להישאר במקום השלישי בעולם וצחוק הגורל הוא שלאחר שהגיעה לרמת השרון עם נבחרת הפדרציה של רוסיה רק כדי לא לוותר על הזכות לשחק באולימפיאדה, היא נפגעה בכתף ונותרה מחוץ לטורניר האולימפי.
אליהן ניתן להוסיף את הלוזרית הנצחית, סבטלנה קוזנצובה, כשגם ה-וויליאמסיות לא מפגינות יציבות רבה במיוחד, כך שנראה שסבב הנשים פתוח מצד אחד ומחכה לווינרית אמיתית מצד שני. אולי בבייג'ין תתגלה אחת כזאת.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
