אלי בשן (תובע 1) ויצחק לרום (תובע 2) תבעו את חברת הנסיעות קשרי תעופה בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שחויבו עבור חבילת נופש בתעריף דולרי גבוה מהשער הקבוע בחוק. התובעים ביקשו מבית המשפט להשית על הנתבעת הוצאות משפט לדוגמא, בהתאם לסעיף 31 א' לחוק הגנת הצרכן לאחר שכרטיס האשראי של כל אחד מהם חויב ביתר בסכום של 44.5 שקל.
לטענתם, היה על הנתבעת לחייב את כרטיס האשראי בהתאם לשער המכירה האחרון, קרי, שער המכירה להעברות והמחאות שבו מוכר בנק ישראל מטבע חוץ ובהתאם לתעריף הדולרי ביום העסקים שקדם למועד התשלום כפי שפורסם בעיתון יומי. התובעים ציינו שמועד התשלום הרלוונטי, הוא 20.12.07 בו חויב כרטיס האשראי שלהם ולפיכך היה על הנתבעת לחייבם בהתאם לשער המכירה שקדם ליום זה ושעל-פי הפרסומים בעיתונות עמד על 3.96 שקל לדולר כשבפועל חויבו בשער של 4.02 ולפיכך חשבונו של כל אחד מהם חויב ביתר, עקב ההפרש, בסך של 44.5 שקל.
הנתבעת טענה להגנתה שמועד התשלום הוא מועד ביצוע ההזמנה ולא המועד בו חייבה חברת האשראי את כרטיסיהם של התובעים. "הואיל והזמנתו של תובע 1 בוצעה ביום 19.12.07 הוא חויב בהתאם לשער המכירה האחרון ביום 18.12.07 שעמד על 4.012 שקל. הזמנת תובע 2 שבוצעה ביום 18.12.07 חויבה בהתאם לשער המכירה האחרון של יום 17.12.07 שעמד על 4.02 שקל".
בפסק דין שניתן בחודש שעבר, בהעדר הצדדים, חייב השופט אביטל חן, את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים 394.5 שקל בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין. "צודקים התובעים בטענתם כי מועד התשלום הוא המועד בו חויב כרטיסם והמועד בו דווחה העסקה לחברת האשראי, קרי בתאריך 20.12.07, ועל כן היה על הנתבעת לחייבם על-פי שער המכירה כפי שנקבע בתאריך 19.12.07 ולא בהתאם לשער המכירה ביום שקדם ליום ביצוע ההזמנה. משכך על הנתבעת להשיב לתובעים את הסכום ששילמו ביתר עקב ההפרשים בשער הדולר".
השופט הוסיף שהתנהלות הנתבעת לא נעשתה בחוסר תום לב, "והשתכנעתי מעדותה של נציגת הנתבעת שמדובר בנוהל עבודה שגוי לפיו מתבצע החיוב על-פי שער הדולר ביום ביצוע ההזמנה תחת שערו ביום החיוב בפועל".
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
