יש כאלו שמחלקים את העולם לשני סוגי אנשים: אלו שאוהבים את ניו-יורק ואלו ששונאים אותה. לאחר ערב ששרידי האלכוהול שלו טרם התנדפו סופית מהמערכת שלי, יש לי תחושה שב'אפרטמנט' האנשים מתחלקים לשני סוגים: אלו שרוצים להיות בניו-יורק ואלו שחזרו ממנה.
אפרטמנט הוא בר השוכן בלב בנין מגורים בדיזנגוף ומעוצב כדירת לופט מושקעת ומרווחת. הכניסה למקום כוללת הצגה של תעודות זהות (בנות 25 ומעלה, בנים 26 פלוס) בפני סלקטורית מחויכת ועלייה במעלית לקומה השניה. דרך מבואה עוברים לחלל גדול בעל תקרות גבוהות, הכולל שולחנות וכורסאות, בר מוארך ושירותי יוניסקס מעוצבים ורוחשי פעילות. ההשקעה ניכרת בפרטים הקטנים ובעיקר בקהל עצמו, שברור שהוא כזה שמשקיע בעצמו (לפחות לפני שהוא יוצא מהבית). למרות הכניסה לבנין, העלייה במעלית והמבואה, המאפשרים מעבר הדרגתי אל תוך חלל הבר, לקח לי ולש' (הכפרית במהותה), זמן להסתגל למינגלינג האקטיבי שקיים במקום. תחילת אמצע השבוע והבר מפוצץ לחלוטין. הקהל (תל אביבי איכותי) עסוק רובו ככולו במבטים ובמפגשים אקראיים הכוללים סמול טוק, התנשקויות ולגימת שמפניה. בעוד אנו מאזינות למוזיקה (מיינסטרים אלקטרוני) שהלכה והשתפרה ככל שהעמקנו אל תוך הלילה, תחושת הבטחה קלילה של פור-פליי החלה להתפזר באוויר. כזו שגורמת לך לצפות למשהו הזה שאולי יקרה...
את איתי (אחד השותפים ומנהל המקום), פגשנו במהלכה של פאוזה במרפסת העישון המרגיעה. בזמן שהשקפנו אל עבר דירת השכן שממול ואל שמי דיזנגוף המוארים, סיפר לנו על מקומות נוספים בעולם בהם קיים קונספט של פאב בתוך בניין מגורים (פרנקפורט, ניו-יורק והפיליפינים), ושזה התל אביבי הוא הראשון מסוגו בארץ. הלופט נוצר כתוצאה משיתוף פעולה בין ערן, רון ורועי (שלושה טייסים שפתחו יחד את האוורבוך ולפני כשנה את קפה אמיליה) ובין אלון קסטיאל, ממובילי תרבות הלופטים בארץ, כשבמקביל הצטרפו 3 שותפים נוספים. על העיצוב המיוחד אחראית דפנה, אחותו של אלון ואילו הריהוט הוא כמובן של קסטיאל. אפרטמנט נפתח במרץ 2008 ומהווה אלטרנטיבה מרעננת לקהל היעד התל אביבי המשתעמם בקלות. או כמו שש' סיכמה: אחלה מקום להביא אליו תושב חוץ להשוויץ, לחגוג ימי הולדת או להתמנגל ולחלום על ניו-יורק. נטשנו את המרפסת (שנסגרה ב-23:00 למען שלום בית עם השכנים) לטובת היכרות עם אפקט האקווריום. האפקט המדובר מתרחש כשעומדים בתוך חלל קטן בעל זכוכית כפולה, הממוקם בין מרפסת העישון לבר. כאשר סוגרים את שתי הדלתות מתאפשרת נקודת תצפית שקטה כמעט לחלוטין על ההמון שבפנים. להשיג מקום על הבר נראה משם כמשימה בלתי אפשרית, אך באופטימיות קוסמית פילסנו דרך בתקווה שלאחר מספר דקות נזכה במקום המיוחל. לאחר כ-10 דקות המתנה סימן לנו עומרי הברמן להתיישב.
הזמנו קיר רויאל (38 שקל) וקאווה (32 שקל) מתוך תפריט בר מגוון למדי ולצידם שקדים מעושנים משובחים (11 שקל). כל תפריט האוכל מבוסס על שיתוף פעולה עם 'קרפצ'יו בר' מאבן גבירול, וכולל סוגים שונים של קרפצ'יו, סושי, פלטות גבינות וכריכים, כשהדגש הוא על קלילות ובריאות. פיצות, שניצלונים ומאכלים שמנים אחרים שנהוג להגיש בברים, לא תמצאו שם. בחרנו את המנה המפנקת קרפצ'ו שחיתות, שמגיעה בליווי צמוד של לחם מרוקאי. הקרפצ'יו הגיע מעוטר בעלי רוקט ובשיני שום (למה?), מוזלף חומץ בלסמי מיושן ושמן כמהין. טעים, אם כי מתובל מעט יתר על המידה. החלקנו הכל עם עוד קאווה וקיר רויאל ודי מהר מצאנו עצמנו בתוך שיחות סמול-טוק עם שכנינו לבר. אין כאן דיסטנס וחוטי התחלות נשזרים במהירות האור בתוך בליל המבטים. האלכוהול שלא הפסיק לזרום והבזקי התאורה המתחלפים, עשו את שלהם וחיממו את האווירה. המשכנו עם קוקטייל ליצ'י דואן (44 שקל) מ-ע-ו-ל-ה ועם שמפניה. לאחר מספר שיטוטים לשירותים ובחזרה, התחוור די מהר שבניגוד לפיק אפ בר, באפרטמנט הבר הוא אופציה מגניבה אך לא מחייבת לחלוטין ושהכי כיף זה להסתובב בנונשלנט ולתת למבטים לעשות את שלהם. המשכנו עם עוד קאווה וקיר רויאל מהברמן המקסים והערני והמשכנו והמשכנו...
התאורה ירדה, המינגלינג הפך לריקודים ובעוד חלק מההבטחות המרומזות הפכו להצעות ישירות, חלקן נותר תלוי באוויר הלילה התל אביבי עם הפנים לניו-יורק.
רק, לכאורה, לפי שעה
