יוזמה בארה"ב: להוציא ניצולי השואה מהמוסדות

בארה"ב קמו להם ארגונים השמים לעצמם מטרה להציל את ניצולי השואה מתנאים שמזכירים לניצולים את המחנות. כתבה שהתפרסמה (יום א', 24.8.08) בסוכנות הידיעות רויטרס, מספרת על ניצול השואה מרטין הורנונג בן ה-86, שכל לילה מתעורר בצריחות. "אני כמעט פוחד ללכת לישון", אמר מהנדס המחשבים לשעבר. זכרונות הזוועה שתוקפים אותו רווחות בין ניצולי שואה, ומהווים סיבה לכך שהם מסרבים להיכנס לבתי אבות למרות מצבם הבריאותי.

זרים בחליפות, מקלחות מבודדות, נוהלים רפואיים - כל אלה מזכירים לניצולים את זוועות המחנות. "זה מפחיד אותם ומחזיר אותם לשואה", אמרה ד"ר ג'סלין פאפר, מנהלת שירותי המשפחה היהודיים 'רות' ריילס', אחת הקבוצות שעוזרות למנוע כניסתם של ניצולי שואה לבתי אבות. הורנונג אמר שלא עולה בדעתו להיכנס לבית אבות, "הייתי הורג את עצמי".

כ-93 אלף ניצולי שואה חיים היום בארה"ב, ודרום פלורידה הוא ביתם של האוכלוסיה הגדולה ביותר. הצעירים ביותר הם בשנות הששים שלהם, אולם רובם הרבה יותר מבוגרים. לא ידוע כמה חיים בגפם וכמה מקבלים סיוע, אולם רבים חיים מתחת לקו העוני וזקוקים לעזרה.

פלאשבקים
פלאשבקים יכולים לבוא בכל צורה שהיא - מנגנון האזעקה, מבטא זר, עמידה בטור. במקרה אחד, ניצול שואה החל לצרוח בסביבות הימים הנוראים כשהלהקה החלה לנגן. התברר שהייתה זו המוזיקה שניגנו במחנות בזמן שהתחוללו הרציחות. אחד מהניצולים היה ישן עם נעלי הליכה מתחת לכרית שלו כדי להבטיח שיוכל לברוח. אחר אסף לחם בארון כדי שלא ירעב למוות. אחד מן הניצולים של יוסף מנגלה קיבל התקף כאשר ישב אצל רופא העור שלו שהיה צריך לסלק גידול סרטני קטן. האיש החל לרעוד בהיסטריה. "הריח - הוא החזיר אותי חזרה", אמר מוסקוביץ' בן ה-77. "הדרך היחידה שבאמת אפשר היה לעזוב את בירקנאו היה דרך הארובות".

רוצים להישאר בבית
עבור הניצולים האפשרות להישאר בביתם מעניקה להם תחושה של ביטחון, נוחות ושינוי מינימלי של אורח חייהם. הקבוצה 'רות' ריילס' העניקה להורנונג אחות שמגיעה אליו 3 פעמים בשבוע והוא מקבל ארוחות חמות אל ביתו. אן ספיר, 85, חיה בבוקה רוטן, פלורידה, מקום בו חיים ניצולים רבים בשנותיהם האחרונות. "אני מנסה לא לחשוב, אבל אני חייבת", היא אמרה. "זה לא חולף". 3 פעמים בשבוע מגיע מישהו לקחת אותה לרופא, לעזור לה להיכנס לבריכה ולעזור בבית. "ללא העזרה לא הייתי יכולה לחיות".