על צבים, מאפים ושיבוטים <br>

הוא עבד כל הלילה בחוות הדגרה של צבי ים בחוף בעתלית. מתברר שנזקי האדם מסנוורים את עיני הצבים הקטנים שזה עתה בקעו ובמקום ללכת לכיוון הים, הם יוצאים לטייל בכיוון הכביש. חברי הטוב בילה אם כן לילה שלם ליד ביצי צבים וליווה את הצבונים הקטנים שזה עתה בקעו מן הביצה בדרכם הראשונה אל המים (ועל זה נאמר: לא למדו לשים שלט קטן - ים?). כשירצו הנקבות להטיל את ביציהן, יחזרו באינסטינקט אל החווה (בתקווה שישרדו את תלאות החיים). יש בזה כסף טוב, שאלתי אותו? לא, זה בהתנדבות, ענה לי. התנדבות. תמיד היה לי קצת קשה עם המושג הזה. ותמיד כשאני מדבר איתו זה גורם לי להרגיש שאני אדם אנוכי ועצלן. אז החלטתי מיד, במקום להלקות את עצמי, להזמין אותו להיות בן זוגי למשימת הסיקור של קונדיטוריה מקסימה הממוקמת במרכז הכרמל בחיפה. אם אני עוזר לחבר שעוזר לצבים, סימן שאני עוזר לצבים בריבוע (כשחשבתי על זה, זה נשמע לי קצת מטופש. עכשיו אני בטוח שזה מפגר לגמרי).

בכל מקרה, בשעה תשע התייצבנו ב'קונדיטוריה של גל', פינה קסומה בלב מרכז הכרמל, הנמצאת בחצר אחורית כשלושה מטרים מהכביש הראשי של שדרות הנשיא.

הדבר הראשון ששמים לב אליו בכניסה הוא השקט. בקונדיטוריה של גל אין מוזיקה. המיית המקררים, קול פצפוץ בצק הקרואסון משולחן מרוחק, צליל נקישת כפית בספל קפה ושששששקט.

"תמיד רציתי שיהיה לי מקום שהמוזיקה שתישמע בו תהיה מורכבת מהרעשים שמפיק מערבל הבצק, הצלילים של מנועי התנורים והרחשים של עבודת הכפיים הקשה של האופים. לצערי, הייתי חייב לפי הוראות משרד הבריאות לבנות שלוש דלתות כבדות בין המטבח לחלל הקונדיטוריה, כך שלמעשה אי אפשר לשמוע כלום". אומר לי גל. אני מביט לכיוון המטבח. קירות זכוכית מאפשרים הצצה למטבח מצוחצח ומבריק בו עובדות עשרים ידיים על הכנת עוגות, מאפים, קישים ועוגיות לעשרות בתי קפה ומסעדות ברחבי הארץ. המקום נבנה על חורבותיו של בית הקפה האגדי 'קסטלר', שנסגר באמצע שנות התשעים. כנראה למקום יש קארמה של קונדיטוריה. בהשקעה רצינית פתח גל את הקונדיטוריה שלו, תחילה כספקית של מאפי בוקר ועוגות לבתי קפה ברחבי הארץ, ובהמשך, בעקבות דרישה של לקוחות, החל לקבל הזמנות גם מלקוחות פרטיים. היום המקום מתפקד גם על תקן של בית קפה-קונדיטוריה, מקום שנותן לך אפשרות לברוח משאון תנועה, לשתות את הקפה של הבוקר עם איזה מאפה טוב ולהמשיך את היום רגוע יותר.

את ביקורנו החלטנו לפתוח בשני אספרסו (7 שקל כ"א), על-מנת לסלק את העייפות שהתלוותה אלינו וכן במספר מאפים מלוחים. הראשון היה בורקס תרד מבצק עלים ושמרים (9 שקל ליחידה). מכירים את הביס הראשון שאתם לוקחים מבורקס, כשכל השכבות העליונות מתפוררות לכם בפה, מלכלכות לכם את הבגדים ובזויות השפתיים ניגר לכם שמן שבגלגולו הבא יהפוך לצרבת? אז כאן זה לא הסיפור. את הבצק ואת המלית מכינים במקום, לא באיזה מפעל מרוחק. את כל הבורקסים והמאפים אופים מדי בוקר. את מה שנשאר בסוף היום, תורם גל למעון לנשים מוכות בחיפה. כבוד.
המשכנו במאפה אנטי פסטי: בצק קרואסון שטוח, משוח בממרח עגבניות מיובשות וזרוע בטטות, קישואים, חצילים, קממבר וגבינת עיזים (12 שקל). תענוג לעין ולחיך. לא אשקר אם אומר שדגמנו גם שטרודל ירקות (12 שקל) שדרש שנזמין אותו וגם קיים, כשגילה לנו בביס הראשון שמלבד מרקמו המושלם, הוא טומן בחובו תערובת של בצל, נבטים, פטריות וכרוב. בקצרה אוסיף שגם מאפה הפטריות, הגבינה הבולגרית ותפוחי האדמה (9 שקל) מצא את דרכו בבטחה לקיבתנו המחויכת.

הקפה מתוצרת Tazza D'oro האיטלקית היה מריר, מדויק ובמקום. למרות זריקת הקפאין המעוררת, בן זוגי לארוחה החל להתנמנם לו בעקבות הלילה הלבן שעבר, אז החלטנו להתקיף את מחזור הדם שלו בגלוקוז והרבה ממנו. הלכנו על מאפה שזיפים וגבינה (12 שקל) וקרואסון קרם שקדים (12 שקל) בצורת כוכב (!). אין מה לעשות, מהביס הראשון אתה מרגיש את השעה המוקדמת שבה קמו לכבודך בבוקר. "אני מגיע למקום בשלוש בבוקר ומתחיל לעבוד, הלקוחות הראשונים מתיישבים לקפה כבר בחמש" כך גל.

הקרם מתוק במידה ויוצר ביחד עם השקדים הקלויים הפרוסים, טקסטורה ניגודית ומושלמת. מאפה השזיפים מותיר אותך עם רצון עז לעוד אחד כמוהו, אבל חבר'ה, צריך להמשיך הלאה - גל מייצר קרוב ל-200 סוגים שונים של מוצרים. אין ברירה. המשכנו עם פרוסת עוגת גבינה (19 שקל) ועם ריבוע קרמשניט (19 שקל) שהיה יותר אסלי מאסלי. "בימי שישי אני מגיע למקום באחת בלילה כדי להכין את הקרמשניט. זה טקס פולחני. בחמש בבוקר מגיע הטבח החביב עליי והוא פורס את היצירה לריבועים מושלמים". אפשר להתפלצן ולהפליג בתיאורים קלישאתיים מכאן ועד עולם אודות זוג העוגות המושלמות האלה. בפשטות אומר שכל ביס חושף בפני הטועם את מסירותו הבלתי מתפשרת של גל לאיכות התוצר המוגמר. בין לבין גיליתי שגל גם נוהג את משאית הקירור שמספקת קינוחים לבתי קפה בכל רחבי הארץ, גם לש במו ידיו את הבצקים וגם דואג לשיווק ולא מפספס ולו הזדמנות אחת לשיחה עם לקוחותיו הרבים, שאת כולם הוא מכיר באופן אישי: "הגעתי ממושב כפר ויתקין, שם חינכו אותי שאתה גם זורע, גם משקה, גם מדשן, גם קוצר וגם אוכל. זו ההתייחסות שלי גם לקונדיטוריה". את כל זה הוא עושה ברוגע מוחלט, בהתנהלות נעימה. באיזשהו שלב התחלתי לחשוד שיש לו מאחורה במחסן מכונת שיבוט וכי מסתובבים להם כאן משהו כמו בין ארבעה לחמישה גלים שכאלה, מה שעדיין לא הוכח כלא נכון... בוסט הסוכר החל לעשות שמות במחזור הדם שלנו. התחלנו לנוע בתזזיתיות בכיסאותינו והחלטנו לחזור הביתה כי כידוע, אחרי העלייה יש ירידה. החבר רצה כבר ללכת לישון ופחדנו שמא תרד רמת הסוכר שלו בדם והוא עוד יירדם חס וחלילה על ההגה.

אז ככה לסיום, קינחנו את הארוחה בעוד אספרסו חזק ובהפוך (9 שקל) שהקצף שלו - עליו צוירה ביד אמן יונה לבנה - החזיק כפית סוכר גדושה כאילו כלום. נו טוב, אני לא אשקר. היו שם גם עוגיות חלבה שהתפוררו על הלשון לכדי אבקת קסמים; דיסקיות שוקולד עדויות פירות יבשים; רקיקים פריכים; מיני עוגיות קרמל; עוגיות גרנולה מצופות גרעיני חמנייה ודלעת ועוד כמה עוגיות (3 שקל היחידה לכל סוגי העוגיות), שהלוואי וארוכה יותר הייתה היריעה הווירטואלית עליה אני כותב, שכן מגיע לעוגיות של גל שיכתבו עליהן (אפילו פזמונים).

הגעתי הביתה מפוצץ באנרגיה מתוקה וכתבתי את המילים שאתם קוראים עכשיו במהירות כזו, שיצא לי עשן מהמקלדת. יקירי הגיע לביתו, עצם את עיניו וחלם שהוא מגיע בחמש בבוקר לקונדיטוריה של גל בליווי אלף צבונים חמודים ועושה להם הכרות עם הקונדיטוריה הכי שווה בחיפה, שיידעו לאן לחזור.