בוקר. טוב <br>

שישי בבוקר. להתעורר לאט מרסיסים של שמש. למשוך את הזמן בין הסדינים. להרגיש את הגוף הצמוד אליך, לגנוב עוד דקה של נעימות... ואז קפה איכותי בקצה של השכונה הכי קסומה בתל אביב. אם כבר להתעורר, אז בא לי ככה. כמי שכל מילה או פעולה שנדרשת ממנה לפני הקפה היא מוגזמת, למדתי להעריך את היכולת המופלאה של קפה ראשון ומשובח להכניס אותך לעומקו של בוקר.
חלונות בלגיים ענקיים, דפדוף קליל של עיתונים וכסאות בר מעוצבים הזמינו אותנו להזמין עצמנו פנימה לתוך המרחב האסתטי של הצבעים הבהירים של 'מארי', בית קפה-מסעדה יפהפה בנווה צדק. במארי הבוקר בעיצומו, המקום מלא בזוגות צעירים עם ילדים, ברווקים עם כלבים ובמלצריות חייכניות שעוברות ביניהם עם תפריטים. ממקום מושבנו האסטרטגי על הבר, התאפשרה אופציית התעדכנות מהירה בעיתונות הארצית, תוך סקירת התרחשויות קטנות של מקום, בעת ובעונה אחת. לא קל להכריע בין מגוון ארוחות הבוקר המפנקות המוצעות בתפריט, משקשוקה אותנטית ועד פרנץ' טוסט, אך לאחר התלבטות קשה, נבחרה ארוחת בוקר קלאסית (49 שקל) עם תוספת של כתף בקר מעושן לחביתה (9 שקל). הדילמה הזאת קרתה אגב אינפוזיה לווריד של מנת קפאין משובחת ביותר (11 שקל להפוך). אין לי מושג איך הם מכינים את הקפה שם במארי, התהליך היה נראה לי סטנדרטי ביותר, אבל התוצאה הרגישה לא טריוויאלית
לחלוטין. אחריו הבוקר החל שוב להתבהר אל מול עיניי.

חלפתי פעמים ספורות בעבר ליד החלונות הגדולים של מארי, ולמרות שעיניי נמשכו אל העיצוב המיוחד, תמיד היה זה בדרכי לרחובה הראשי של השכונה, שפלט אותי ממנה בקצהו השני, הקרוב אל הים. כמעט בלתי אפשרי לתאר את נווה צדק בלי להשתמש במילה פסטורלית ועוד יותר בלתי אפשרי למצוא בשכונה הכי פסטורלית (אין ברירה) בתל אביב, דירה במחיר סביר. פעם חשבתי שאם כבר תל אביב אז למה לא להרגיש אירופה, ופתחתי במסע חיפושים שהסתיים בתובנה שלגור בחלל של 20 מ"ר שממוקם במרכזו של הצדק הפואטי הוא מחיר גבוה מדי לשלם על אסתטיקה. מאז ההשראה מגיעה אליי כשמזדמן לה וכמה פעמים בשנה אני זורקת לה כמה בתי אבן משוחזרים, מרפסת מזמינה ובית קפה מעוצב.

מארי אומנם ממוקמת בפינה המגדירה את תחילתה של שכונת נווה צדק, אך אחד האלמנטים הבולטים בה היא מעורבותה בחייה של השכונה ומעורבותם של התושבים בבית הקפה, שהפך לסלון ולמטבח של מרביתם בשנתיים האחרונות. את אורן, הבעלים של המקום, מצאנו בתהליכי התאוששות מערב חם ביותר שנערך בליל אמש במקום. לצידו נראתה קוקה (כלבה קטנה שאימץ יחד עם חבר מהרחוב), שהייתה הערנית ביותר מארבעתנו. משיחה קצרה עם אורן ומספר מבטים, אין ספק שאיכות היא מילת המפתח במארי. מא' (כל פרט בעיצוב - עליו אחראית קורין אבישר) ועד ת' (כל חומרי הגלם והמנות המקוריות - עליהן אחראים ליאון אלקלעי ואיתי לוי), מעניקה לך מארי חוויה אסתטית ונטולת יומרות.

לכאורה עוד בית קפה אסקפיסטי? זהו שלא. בין ביס לביס ולעיסת החביתה, היה קשה לפספס את העיניים שמדינת ישראל למדה להכיר היטב בשנתיים האחרונות. מתוך כרזה מתריסה של טרטקובר ניבטו אלינו עיניו של גלעד שליט תחת כותרת חזקה. לרגע אתה מרגיש אשם לשתות קפה ולאכול חביתה במקום להיות בעיצומה של הפגנה, ורגע אח"כ אתה מרגיש שאם כבר לאכול ארוחת בוקר בבית קפה תל אביבי, אז ככה, כשהעיניים האלו מביטות הישר אל תוך נשמתך.