|
|
שיווק סיטונאי [צילום: מינהל המזון והתרופות האמריקני]
|
|
|
|
|
שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מרים מזרחי, דחתה (יום ג', 16.9.08) את ערעורו של הרוקח חיים וייס, בעל בית מרקחת "מרכז מנחם" בקריית ים על החלטת שר הבריאות לשלול ממנו את רישיון הרוקח לחמש שנים, מאוגוסט 2007.
וייס, בשנות ה-60 לחייו, הועמד בפברואר 2005 לבירור לפני ועדה שהקים משרד הבריאות, ונקבע כי שיווק תכשירים ותרופות בסיטונאות, שלא כדין, לבתי מרקחת אחרים, גם לאחר שהובהר לו שאסור לו לעשות זאת. כמו-כן רכש תרופות מתושב הרשות הפלשתינית, שאינו בעל עסק מורשה, וסיכן בכך את בריאות הציבור. הוועדה קבעה כי הוא נהג בדרך שאינה הולמת את מקצוע הרוקחות.
השופט (בדימ.) ורדימוס זילר, שהוסמך לכך בידי השר, החליט להתלות את רישיונו לחמש שנים, ועל כך ערער באמצעות עו"ד רפי לוי לבית המשפט המחוזי.
לא סיטונאי אלא קמעונאי
בערעור נטען כי ההחלטה אינה מנומקת וממצאי הוועדה לא הוכחו. עוד טען כי הסעיף בפקודת הרוקחים האוסר מסחר סיטונאי בתרופות, בלא רישיון מתאים, סותר את חוק יסוד: חופש העיסוק, ויש לבטלו. כמו-כן טען כי לא פעל כסיטונאי אלא כקמעונאי. לטענתו, הוגשו התלונות נגדו עקב מסע רדיפה של רשויות המס נגדו. הוא גם טען שהעונש שהוטל עליו כבד מדי, שכן העבירות המיוחסות לו הן טכניות.
בפסק הדין שדחה את כל טענותיו, ציינה השופטת מזרחי כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בקביעות העובדתיות של ערכאה שיפוטית נמוכה יותר, לרבות ועדה מסוג זה. השופטת הוסיפה כי לא מצאה שגיאה חמורה בממצאי הוועדה.
כמו-כן דחתה את טענותיו של הרוקח בעניין סעיף 47ב(ד) לפקודת הרוקחים, הקובע: "לא ישווק אדם תכשיר בסיטונאות, אלא אם כן הוא בית מסחר לתרופות או מוסד מוכר". הרוקח טען כי אין מקום להגביל מסחר בין בתי מרקחת. אבל השופטת קבעה כי "אין זה מסמכותה של ועדת המשמעת או מסמכותו של השר או מי שפועל מכוחו לדון בטענות בדבר חוקיותו או אי חוקיותו של סעיף 47 או בדבר פגיעתו של סעיף זה בחוק יסוד: חופש העיסוק, ולכן גם ערכאת הערעור נעדרת סמכות לדון בכך".
רוקח כמו רופא
לגבי טענת הרוקח לעניין משמעות המונח "סיטונאות", כתבה השופטת כי לא בהכרח מדובר בשיווק בכמויות גדולות, ולעתים קרובות החוק מגדיר סיטונאי כ"אדם אשר מוכר טובין למי שאינו צרכן".
אשר לטענתו בדבר מסע הרדיפה של רשויות המס, הביא הרוקח לדוגמה פנייה של עו"ד יהודה גלייטמן מרשויות המס אל משרד הרישוי בבקשה לשלול את רישיון הנהיגה שלו, ולאחריה פנייה של אותו עורך דין למשרד הבריאות לשלול את רישיונו כרוקח. אבל השופטת קבעה כי אין לטענה זו בסיס בראיות שהוצגו לה, וגם אין כל ראיה להתערבותו של עו"ד גלייטמן בניהול ההליך המשמעתי.
השופטת מזרחי דחתה את טענת הרוקח כי מדובר בעניינים טכניים, וקיבלה את עמדת הפרקליטות כי מעשיו היו חמורים ביותר, וסיכנו את בריאות הציבור.
לעניין חומרת העונש, קיבלה השופטת את דברי המדינה כי מעשיו של הרוקח אינם מעידים על מעידה חד-פעמית אלא על דפוס התנהגות עברייני. "אני סבורה כי ההשוואה בין תחום הרפואה לתחום הרוקחות היא ראויה ומשכנעת. שני התחומים עוסקים בחייו ובריאותו של אדם וכל מעידה של רוקח או רופא יכולה להמיט אסון על אדם ובני משפחתו. אין ספק כי העונש שהוטל על המערער הינו עונש חמור, ואולם אין לומר שאינו מידתי וצודק", כתבה השופטת.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
