|
|
[צילום: מסעדת ערמונים בסגולה]
|
|
|
|
|
מסעדת ערמונים שוכנת במושב סגולה, שזה אומר חתיכת נסיעה עבור תל אביביים מפונקים כמונו, שרגילים למבחר מסחרר של מסעדות במרחק מונית. נסענו כשעה וקצת עד שהגענו לשם, מלאי תקווה שהאוכל יהיה שווה את הנסיעה. החנינו את הרכב כשממול נפרש לפנינו נוף ירוק עם סיפוני עץ עוצרי נשימה ותאורה רכה.
התפריט מציע מבחר רחב של מנות, כשבחלקן מופיע מוטיב הערמונים, ואנחנו, למרות הרעב על סף עלפון, בדקנו אותו ביסודיות, נחושים לטעום את המנות הכי מיוחדות שיש למקום להציע. אחרי שסיפרו לנו שהמסעדה עברה זה מכבר שינוי קולינרי, תיארנו לעצמנו שוואלה, יש למה לצפות. התחלנו עם ברבוניות מטוגנות ברוטב אלי-אולי (49 שקל), שלצערנו איבדו את פריכותן המבטיחה אחרי זמן קצר והמשכנו עם עלי סיגר במילוי דג לוקוס (34 שקל) שהיו טובים, אך האמת שהיינו שמחים לקבלם עם רוטב שיחמיא להם יותר מאשר צ'ילי מתוק. עוד קיבלנו לשולחן סלט אגסים (44 שקל) וחסות שהכיל רימונים ופטריות בוינגרט נענע ריחני ומוצלח ואת הראשונות סיכמנו באימאם בלדי (44 שקל) - חציל אפוי בטאבון, שמוגש עם בשר כבש וצנוברים, עגבניות וטחינה ומגיע לשולחן על פלטת מתכת לוהטת, מהביל ומלא בריח. זו הייתה מנה מצוינת, שהייתה שווה כל ביס וקטפה בקלות את תואר הראשונה המצטיינת.
הטאבון הוא לב העניינים בערמונים. מדובר בטאבון מקצועי ומיוחד שמגיע עד לטמפרטורה של 600 מעלות, מה שהופך את האוכל לחוויה בפני עצמה. רוב המנות בתפריט זוכות לביקור (חפוז או מתמשך) בטאבון ובמקרה של החציל ידידנו, זה עשה לו רק טוב.
העיקריות כבר בלבלו אותנו באמת עם שפע של דגים במגוון צורות וטעמים. החל מדגי מים מתוקים כמו הפורל הטורקי (80 שקל), שהוגש ממולא בגבינת פטה וחציל וקיבל חריכה מחמיאה מהטאבון ועד מוסר ים במשקל, שלצערנו אזל, אחרת היינו דורשים להיפגש איתו מקרוב. כדי לתת כבוד גם לבשר, שנמצא בלא מעט מנות בתפריט, כמו מדליוני סינטה או אנטריקוט בטאבון, החלטנו ללכת על-מנת הדגל של המקום (ובכלל, מנה קלאסית) פילה טורנדו ערמונים ביין אדום (110 שקל), שלהערכתי היה המנה המוצלחת ביותר בשולחן. הפילה הוגש בליווי פירה ברוטב יין אדום ו, איך לא, ערמונים. הוא היה רך, נימוח ומאוזן בטעם ובדיוק בדרגת הצלייה שהוזמן.
המעבר מעיקריות לאחרונות התארך מעט מהצפוי, אבל עם האוויר הדרומי, הטבע הפרוש לעינינו והאווירה הרומנטית ששורה על המקום, היה שווה כל רגע של ציפייה. כשהגיע לשולחן הקינוח הנבחר - וופל בלגי (40 שקל) עצום בגודלו (מספיק בשקט לארבע גרגרנים), מפוצץ בגלידת וניל, בננות טריות ורוטב טופי ושוקולד חם, הבנתי סופית את מהות המקום - שפע שפע ושפע. פה לא יתקמצנו עליכם. המנות גדולות ומרשימות, יפות ומעניינות, וגם אם הן לפעמים הולכות לאיבוד בדרך מרוב רצון להרשים, הן עדיין שוות כל שקל.
לא יודעת אם הייתי עוברת שוב את הנסיעה הארוכה הזאת מתל אביב, אבל לעצור לארוחה טובה באווירה טובה בדרך דרומה - בטוח שכן.
רק, לכאורה, לפי שעה
