כשסיפרתי לחברים שאני ובן הזוג עתידים לסעוד ב'טאבולה' שמעתי שוב ושוב את אותן שתי תגובות. הראשונה הייתה זמזום של ג'ינגל שמסתבר שהייתי היחידה שמעולם לא שמעה ("תבוא לבקר בטאבולה... תרגיש שאתה באיטליה"). השנייה הייתה המשפט "וואו, הייתי אוכל/ת שם עם המשפחה שלי כל הזמן!". אני לא יודעת אם השורשים הצפוניים שלי הם הגורם הבעייתי, אבל אני שמעתי על המסעדה לראשונה רק לפני מספר חודשים, כאשר בן הזוג ומשפחתו קבעו להיפגש שם (ועל כך נאמר, הגם אתה, ברוטוס?). עכשיו, אחרי שתי ארוחות שלמות במסעדה, אני מרגישה בנוח להכריז על עצמי כעל תושבת המרכז כדת וכדין, כי מסתמן שביקור בטאבולה הוא חוויה שכל 'מרכזיונר' אותנטי מחזיק באמתחתו.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
