האחות הקטנה

קח אותי איתך", התחנן השכן המשוגע.
"אני מבטיח לאכול כמו בן אדם ולא לדבר שטויות", הבטיח.
"נו, בחייאת. אני אהיה יופי טופי, פצצות לגבות, חד ושנון, מקסים ומענג, קח אותי, אני חולה מרעב!".

אז לקחתי אותו, מה יכולתי לעשות? חוץ מזה, אין לי רכב.
משהו טוב קורה בשנים האחרונות בחיי הלילה של רמת ישי. ההוכחה החותכת לכך היא ההחלטה של אנשי 'ברברוסה' החיפאים לפתוח את הסניף השני שלהם במועצה המקומית, לפני קרוב לשלושה חודשים. את ניהול הסניף קיבל ניר צלר, שעד לאחרונה ניהל את האחות החיפאית הסמוכה למרכז חורב. את המושכות למטבח קיבל אביב קולנברג, שעד לאחרונה בישל את המנות שלו ב(ניחשתם נכון) ברברוסה החיפאית וגם את הקמת הבר ליווה לא אחר מאבידן שרון, צ'יף הברמנים בסניף החיפאי.

אז דבר אחד בטוח. המטען הגנטי שוכפל כמעט במדויק. עכשיו נותר לנו רק לברר האם ברברוסה החדשה היא אחות סוררת, או שמא דווקא האחות המוצלחת במשפחה.

התיישבנו על הבר התילתני (אני לא מתחכם, הבר בנוי בצורת תלתן - מדליק) והתרשמנו מהעיצוב המושקע: קופסאות אור עדויות אורנמנטים תלויות מהתקרה, כסאות בר כבדים וסופר נוחים, משחקי תאורה הכל כך אופייניים לברברוסות (האמת שהם קצת מקשים על קריאה נוחה של התפריט, אבל אפשר להתגבר על זה), הכיורים הריבועיים בשירותים, הדיספליי המהפנט ובקיצור - מקום שללא ספק השקיעו בו המון, ולא רק זיעה ומחשבה.

האמת שבתור בקבוקן (מילה עברית שהמצאתי לשתיין, תפיצו) מאוד ריגש אותי לגלות שעל הבר פזורות כוסות הפוכות של צ'ייסרים. אי אפשר להתעלם מהן, ומזה שהן הפוכות, לכן דאגנו לעצמנו לשני צ'ייסרים של טולאמור דיו (20 שקל הצ'ייסר) שישבו מצוין ליד כוסות הגינס (22 שקל לשליש) שהזמנו מבעוד מועד. על זוג מסכי הפלזמה העצומים שודר המשחק של מכבי תל אביב מול מכבי חיפה שהתנהל באצטדיון החיפאי הגשום. בדיוק בשניה שתהיתי איך זה שהשחקנים לא מחליקים על הדשא הרטוב, החליק השוער התל אביבי ודפק גליץ' פלוס חצי סלטה מהסרטים. נחיתה מושלמת. 8.4 בסולם הדב.

שניה אחרי זה תהיתי איך זה שהשכן המשוגע לא נופל מכסא הבר המרופד למשעי שלו, אבל התוצאות לא היו זהות. בכל מקרה, החלטנו לדגום מספר מנות מתפריט האוכל המרשים כתמיד של ברברוסה. הזמנו קבבוני טלה (180 גרם, 28 שקל) שהוגשו עם סלסת עגבניות וטחינה. מנה טעימה וסימפטית ליד הבירה. הקבבים תובלו בסגנון מזרחי, ולא השתלטו על בלוטות הטעם שהתעסקו בעיקר בבירות באותן מספר שניות בהן העלמנו את המנה. טעמנו גם מנה העונה לשם נגיעות שרימפס (29 שקל) - 6 חסילונים שהוגשו ברוטב אפרסק ומרווה. מנה נפלאה. כמו שאמר השכן המשוגע: "שילוב מנצח בין אפרסק, מרווה ושרימפס". באמת חל שיפור ביכולות התקשורתיות שלו. ניכר כי הוא משתדל.
את שלב פתיחת התיאבון כמעט סיימנו, אבל היינו חייבים לטעום גם את מנת רול החצילים (32 שקל) שהן למעשה ארבע גלילות חצילים צרובים על הגריל שעוטפים גבינת עיזים וכל זה נח על רוטב פסטו ופלפלים אדומים. מנה טעימה מאוד, אם כי מעט נשית. הגלילות הדקיקות דורשות טיפול עדין ביותר. שלי התפרקה לחלוטין עקב היותי גס כחוטב עצים מסוקס והמלית שלה נשפכה אפיים ארצה. השכן המשוגע התלהב מהמנה הטעימה ופלט: "האוכל הוא מזונו של האדם".

את שלב הראשונות רצינו לחתום עם עוד מנה אחת, שיפודי עוף ובייקון (29 שקל) - מנה מוצלחת ביותר שהוכנה כהלכה: הבייקון קריספי, העוף עסיסי ורוטב הבוטנים שהוגש לצידה זיכה אותה בתואר הראשונה מבין הראשונות. כמו-כן נשלחה לנו מן המטבח פוקצ'ה ברברוסה (40 שקל). הפוקצ'ה שנאפתה כדברי התפריט על חלוקי נחל (אך לא במקום) הגיעה מכוסה להתפקע בגבינת עיזים, פסטו ופלפלים קלויים. היינו מוותרים בכיף על הפוקצ'ה, במיוחד כי הגבינה לא בדיוק הייתה חברה טובה של הבצק ורוב הזמן הייתה עסוקה בלנסות לרדת ממנו, אבל לא אנשים שכמונו נעליב את הברברוסות, לכן גם הפוקצ'ה נעלמה כלעומת שבאה.

לפני העיקריות, נעדכן שהמקום פתוח כל יום משעה 12:00, אז ניתן להזמין במקום עסקיות, ממשיך לתפקד על תקן מסעדה במהלך שעות הערב ובסביבות השעה 23:00, המוזיקה מוגברת,Dj אנושי תופס את עמדת הפיקוד על הפלייליסט, האור נחלש והמקום סופג עשרות בליינים מהעמק ומהסביבה שבאים לשתות ולאכול ברמה מעט יותר גבוהה מכל מה שקורה שם בסביבה. הבר מצויד בשמונה ברזי בירה, עשרות סוגי ויסקי וקוקטיילים קלאסיים לצד הקוקטיילים הייחודים לברברוסה.

השכן המשוגע הזמין קוקטייל בשם תשוקה (44 שקל), שהכיל מלבד וודקה, גם ניחוחות של אננס וקוקוס. את החוויה סיכם במילים: "טוב להיות אישה". רציתי לשתות איזו סטלה מהחבית או וויינשטפן צהבהבה וטעימה, אבל החלטתי לדבוק בגינס, שנאמר: ואנס יו גו בלאק יו נבר גו באק.

לעיקריות הלכנו על זוג מנות שצדו את עינינו - ספייריבס לבן (52 שקל) ו-אש ועשן (54 שקל). מנת הספייריבס (300 גרם) הוגשה עם פירה אוורירי (שזה אומר שיש בו הרבה שמנת וחמאה למי שלא הבין), אנטי פסטי בצל וסלט אישי שהתבלט בטעם נפלא של וינגרט דבש ונענע. הצלעות עצמן בושלו ברוטב סילאן, סויה, מיץ תפוזים ורוזמרין. לפני שהספקנו לטעום מהמנה השניה, הבנו שזוהי כנראה מנת הדגל במקום. ואם לא - אז היא צריכה להיות. אזהרה קטנה, אם אתם לא אוהבים מתוק בבשר שלכם, אל תזמינו אותה. בעצם, כן תזמינו אותה. לעזאזל כמה שהיא טעימה. הבטחתי לשכן המשוגע שהוא יוכל לרשום כאן כמה שורות, אני מביא אותן כפי שהן: "הספייריבס היה רך כמו הפירה רק בטעם שונה. לראשון טעם של ספייריבס, לשני טעם של תפוח אדמה טעים". חייב להסכים, הטקסטורות היו דומות מאוד ושתיהן הזכירו מרקם של ענן. מנה מנצחת.

את המנה השנייה הזמנו פשוט כי שיחקנו אותה לא אשכנזים, שזה דבר שאף פעם לא מומלץ לעשות. בשום סיטואציה. שרימפסים, ראשי קלמרי ובייקון שהוקפצו להם במחבת עם כמה עגבניות, בצלים והמון שום ופלפל חריף. האמת היא שיכולת העמידה שלי בתנאים חריפים עולה בהרבה על זו של האדם הממוצע, אך המנה הזו קירבה אותי לסף היכולת. למיטיבי לכת בלבד. אל תתגרו במנה הזו, היא תראה לכם מה זה.

לקינוח הגענו עם הלשון בחוץ. גם מתשישות וגם מהחריפות של השרימפסים (אני מאמין שהשכן היטיב לנסח זאת כך: "האש והעשן הזאת חריפה משהו אש"). אז הזמנו קינוח בשם פאדג' גינס שייכנס לתפריט בקרוב - שלוש אצבעות שוקולדיות במרקם שנע בין פאדג' לבראוני, ושבהכנתן השתמשו בגינס. לפני כל ביס טבלנו את האצבעות בקרם שוקולד לבן שהוגש בצלוחית קטנה לצד כדור גלידת וניל. קינוח מעולה (29 שקל). טעים, לא מתוק בחולניות, מרקם נגיס ומדויק, לא מתפורר, לא מטנף. אלגנטי ונעלם במהירות. סיום מושלם לביקור שלנו. יותר מהכל אהבנו את העובדה שהשעה הייתה חצות ועדיין יכולנו לנשום ולזוז בחופשיות. האחות החיפאית בשעות האלו זוכה לתורים לא הגיוניים בעליל המשתרכים לאורך המדרכה. האמת שכרגע רק בסופי שבוע המצב ברמת ישי זהה, אבל אנחנו נותנים למקום לא יותר מחצי שנה כדי להראות לאחות הגדולה מאיפה משתינים הברזים של הגינס. גם בימי החול. ברקע שר יובל בנאי על הרצון להתנתק מהניתוק. אני רציתי להתנתק מהבר לטובת מיטה ענקית. לעזאזל איתך דרך ארוכה הביתה מרמת ישי, לעזאזל איתך. נו, לפחות נעשה אותה עם חיוך גדול ושכן משוגע אחד שיחלום בלילה על צלעות חזיר שרוקדות עם חסילונים את ריקוד הבייקון הצלוי, כשעל כולם יורד גשם של רוטב בוטנים מהשמיים האפלים של הגינס הברברוסי. כזה הוא השכן, משוגע. וככה בדיוק אני אוהב אותו.