המדינה: שחרור מחבלים - יחזק מתונים

המדינה מבקשת (יום א', 7.12.08) מבית המשפט העליון לדחות עתירה נגד שחרור 230 מחבלים, מחווה לחג הקורבן, זאת בטענה כי השחרור מהווה חלק מהמו"מ המתנהל בין ממשלת ישראל לבין הרשות הפלשתינית. מו"מ זה לטענת המדינה, קיבל "הכשר" מבג"צ בהחלטה לדחות את העתירה שהגישה ח"כ לימור לבנת נגד מגעיו המדיניים של ראש הממשלה אהוד אולמרט עם הפלשתינים ועם הסורים באמצעות תיווך טורקי.

מדובר בעתירה שהגיש אב שכול, משה מוסקל, אביו של רפנאל מוסקל שנפל בקרב עם החיזבאללה בלבנון, וארגון נפגעי הטרור - אלמגור. בא-כוח העותרים, עו"ד נפתלי ורצברגר, טען כי שחרור המחבלים יפגע באינטרסים של מדינת ישראל, בשחרור גלעד שליט וכן במאבק בטרור.

שחרור אסירים - בהידברות ודרכי שלום

כאמור, בתגובה שנמסרה (א') מבקשת המדינה לדחות את העתירה בין היתר בטענה כי מדובר בסוגייה שעניינה יחסי החוץ של מדינת ישראל, ו"בלב ליבה של העשייה המדינית". כמו-כן נטען כי השחרור נועד לחזק את ה"כוחות המתונים" ברשות ואת ההנהגה עימה מנהלת הממשלה מו"מ מדיני. זאת בשל העובדה כי החברה הפלשתינית מייחסת חשיבות רבה למחוות שחרור אסירים. ההחלטה לטענת המדינה נועדה גם להוכיח כי "ניתן להגיע לשחרור אסירים בהידברות ובדרכי שלום".

המדינה דוחה את הדרישה לבטל את ההחלטה על-רקע העובדה כי חל שינוי בקריטריונים לשחרור המחבלים ושינוי זה סותר החלטות קודמות. המדינה מודה כי אכן חל שינוי וועדת השרים הוסמכה "לחרוג מהקריטריונים שנקבעו לעניין אחוז ריצוי העונש ויתרת המעצר", אלא "שאין בהסמכה זו כדי לגרום לבטלות ההחלטה".

בתגובה טוענת המדינה כי יש לדחות את הטענה כי לממשלת מעבר אין סמכות לקבל החלטה שכזו, וזאת על בסיס דברי בג"צ בהחלטה בעתירה של לימור לבנת כי מדובר בממשלה רגילה שאינה מוגבלת לביצוע פעילות שוטפת בלבד. ההחלטה לשחרר מחבלים אינה "החלטה חריגה" טוענת המדינה, מדובר במהלך שננקט מספר רב של פעמים בעבר. הוא "אינו כובל את שיקול דעתה של הממשלה העתידית ואין הוא מהווה שינוי מהותי מעמדות ממשלות ישראל בעבר".

פועלת על-פי עקרון המרקיזה דה-פומפדור

עתירה נוספת בסוגיה הוגשה ביום א' על-ידי הפורום המשפטי. בא-כוח הפורום, עו"ד יצחק בם, טוען כי שחרור מחבלים הינו מהלך מסוכן שאינו עומד במבחני הדחיפות והחיוניות שנקבעו בפסיקה והוא אף נוגד את "עקרון הריסון" של ממשלת מעבר.

לטענת בם ממשלת המעבר פועלת כאן על-פי העקרון שהתוותה המרקיזה דה-פומפדור, פילגשו של לואי ה-15 ..."אחרינו המבול". כלומר הממשלה תעשה מחווה ואת תוצאותיה היא לא תצטרך לשאת אלא תשא אותן הממשלה שתבוא אחריה. "בעוד שמלך אבסולוטי יכול אולי לפעול על-פי עצת פילגשו ולומר 'אחרי המבול' הרי ממשלה דמוקרטית נבחרת המכהנת כממשלת מעבר ושאינה נהנית מאמון הכנסת, אינה יכולה לפעול כאילו אחריה המבול. עליה להמנע מצעדים עתירי סיכון, שאינם נחוצים באופן דחוף".