נשרף הציור היקר שהושאל לעיריית אילת

תמר קריספיל-פלוא, הגישה לבית המשפט לתביעות קטנות באילת תביעה כספית כנגד העירייה בסכום של 17,800 שקל. לדבריה, בשנת 1996, השאילה לעירייה ציור פרי מכחולה, ובחודש יוני 2003, הציור נשרף במהלך שריפה בחדר ישיבות. "ערך התמונה גם סנטימנטאלית וגם כספית, יקר לאין שיעור מבקשתי". לדבריה, הציור שווה 7,000 דולר ועל העירייה לפצות אותה בגין הנזק הממוני והלא ממוני.

בכתב ההגנה הודתה העירייה שהציור אכן הושאל בשנת 1996 והביעה פליאה מדוע קריספיל-פלוא, פנתה אליה רק בשנת 2005, כשנתיים לאחר השריפה, ולא הגישה תלונה לחברת הביטוח. העירייה הכחישה כל אחריות לנזק. "הנזק הנטען מופרז ולא הוגשו אסמכתאות לגבי שווי הציור. מדובר בתביעת סרק שהוגשה לאחר שהתובעת לא הגיעה עמנו להבנות בנוגע לחובותיה מהעבר". העירייה ביקשה לדחות את התביעה בהעדר עילה ולאחר שהוגשה בשיהוי.

בפסק דין שניתן לפני שבועיים בהעדר הצדדים, חייב השופט יואל עדן את עיריית אילת לשלם לקריספיל-פלוא 1,500 שקל בתוך 15 יום. לדבריו, קריספיל-פלוא אכן השתהתה בפנייה לעירייה ובהגשת התביעה והוא קיבל את עמדת העירייה בעניין.

נפסק שקריספיל-פלוא לא הציגה ראיה שהציור נשוא התביעה אכן נשרף. "יחד עם זאת, הנתבעת אינה מתכחשת לכך שהציור נמסר לה. בנסיבות העניין, בין אם הציור נשרף ובין אם ניזוק או אבד, הנתבעת כשואל הציור אחראית לפצות את התובעת בגינו". השופט הוסיף שקריספיל-פלוא לא הוכיחה את שווי הציור ומשכך הפיצוי ייעשה על דרך אומדן כללי, "לאור העובדה שלא ניתן לומר שהציור נעדר ערך".