החברה להגנת הטבע חושפת - תוכנית האב לחיסכון במים שהוכנה על-ידי נציבות המים בשנת 2005, ולא תוקצבה על-ידי האוצר, הייתה חוסכת למעלה מ-400 מיליון קוב והכינרת הייתה יותר גבוהה כיום ב-2.4 מטר. המצב אליו הגיעו מקורות המים של ישראל הוא מצב חירום - שאיבת היתר מסכנת את איכות המים ופוגעת אנושות גם בטבע.

אנשי החברה להגנת הטבע מתגייסים לפעילות מיידית במטרה לגייס את הציבור לחיסכון, להשפיע על קבלת החלטות ונקיטת צעדי חירום מהירים, במקביל לאימוץ תוכנית ארוכת טווח.

"מאחורי החברה להגנת הטבע עומד ציבור רחב. אנו נהיה העין הציבורית והכוח שידחוף את רשויות הממשל לעשות את מה שהיה עליהן לעשות הרבה קודם", אומר ניר פפאי, ראש אגף שמירת סביבה וטבע בחברה.

מחדל תוכנית החיסכון 2005

מטרתה של תוכנית האב של הנציבות (המצורפת), שהוצגה בספטמבר 2005, הייתה, בין היתר, "פעולה נחושה ועקבית לטובת חיסכון במים והטמעת הנושא באופן מרבי". על-פי המסמך, "עריכת מבצעי חיסכון הראו בעבר, ללא צל של ספק, שניתן לחסוך 20-10 אחוז מכלל הכמות הנצרכת במגזר העירוני (הביתי והציבורי), תוך הדגשה על אי פגיעה ברווחת הצרכן". להערכת החברה להגנת הטבע, מכאן ניתן להסיק כי בפעולות נחושות יעד חיסכון של 20 אחוז מהצריכה של המגזר העירוני הוא בר השגה.

על-פי המסמך, הפעולות הנדרשות להשגת יעד זה הן: חינוך והסברה, אביזרים חוסכי מים, פחת מים וטיפול בדליפות, תקינה, תקנות ואכיפה, מיחזור מים במקוואות, מיחזור מים במכונים לשטיפת רכב, חיסכון במים בחיסכון במים בבתי חולים ובתי מלון, גינון, המשך המחקר בנושא מיחזור מים אפורים, דשא סינטטי, מכרז ארצי לחיסכון במים במגזר הפרטי ברשויות המקומיות, סקרים ומחקרים. על-פי הרשות, עלותה של התוכנית הינה 147 מיליון שקל לשנה בלבד(!), לחמש שנים.

מבדיקת החברה להגנת הטבע עולה כי מרבית סעיפי תוכנית האב לחיסכון לא מומשו:

• אין חינוך - לא התבצעה כל היערכות לקידום פרויקט מקיף במערכת החינוך לחיסכון במים, תוך השתלבות בתוכנית הלימודים ובגני הילדים, בתיאום עם משרד החינוך.

• אין אביזרים חוסכי מים - לא קודם פרויקט של הרחבת השימוש באביזרים חוסכי מים. נושא זה לא עוגן בתקנות המחייבות התקנת אביזרים חוסכי מים וגם לא שולב בחוק התכנון והבנייה כהליך מחייב במבנים חדשים. יתרה מכך, בקיץ האחרון קודמה יוזמה של חקיקה פרטית של החברה להגנת הטבע לחובת התקנה של אביזרים חוסכי מים במבני ציבור, ורשות המים התנגדה ליוזמה וניסתה לבלום אותה, למרות שהתקנת אביזרים חוסכי מים במבני ציבור היא חלק ממרכיבי התוכנית שלה עצמה.

• אין אכיפה - העדר כל אכיפה כתוצאה מהיקף כוח אדם מצומצם וחוסר היערכות מתאימה.

• אין מעבר לגינון חוסך - במהלך השנים 2007-2005 לא נעשה דבר. רק בשנת 2008 בוטל המחיר המיוחד והמופחת שהיה לגינון. לקראת סוף השנה פורסם "קול קורא" לקידום פרויקטים הכוללים ייעול מערכות השקיה ומעבר מצמחייה בזבזנית, דוגמת דשאים, לצמחים מתאימים יותר.

• מהתוכנית כולה בוצעו רק שני סעיפים: מכרז לצמצום צריכה פרטית וקמפיין תקשורתי, אשר החל הרבה אחרי הדקה ה-90 - בקיץ האחרון.

התוצאה - הכינרת איבדה עוד 2.4 מטרים.

התוכנית, כאמור, הוצגה בסוף שנת 2005. מנתוני רשות המים, הצריכה העירונית בשלוש השנים שלאחר מכן, הייתה: בשנת 2006 - 737 מיליון מ"ק, בשנת 2007 ההערכה היא כ-766 מיליון מ"ק והצפי לשנת 2008 הוא מספר דומה. מכאן, שאם התוכנית הייתה יוצאת לפועל והיו נחסכים 20 אחוז, היה מתקבל חיסכון של כ-140 מלמ"ק בשנה - כמות השווה להיקף ההתפלה הנוכחי וחיסכון כולל של למעלה מ-400 מיליון מ"ק, שמשמעותו תוספת של 2.4 מטר לגובה הכינרת ממצבה כיום.

מנהל אגף שמירת טבע וסביבה בחברה להגנת הטבע, ניר פפאי: "ישראל עושה מזה עשרות שנים שימוש יתר במקורות המים הטבעיים ובכך הביאה לקריסה של מערכות המים הטבעיות: מפלס הכינרת והאקוויפרים ירדו אל מתחת לקווים האדומים, יבשו מעיינות רבים, הזרימה הטבעית בנחלים פחתה עד לכדי אחוזים בודדים ובתי הגידול הלחים יבשו כמעט לחלוטין.

"לצד ניצול היתר לא השכילה מדינת ישראל לשמור על איכות מקורות המים וכתוצאה מכך אקוויפרים הזדהמו, בארות נסגרו ונחלים הפכו למובילי ביוב. כל אלו הובילו לפגיעה קשה במערכות האקולוגיות. בשנים האחרונות ניכרת מגמה ברורה של ירידה בהיצע המים הטבעיים בישראל.

"השנה ההידרולוגית 2007/8 הייתה השחונה ביותר בעשור האחרון (מאז 1998/9) ובחלק מאגני המים היא אחת השנים השחונות ביותר מאז החלו המדידות בארץ. יתר על כן מדובר בשנה רביעית במספר של מיעוט משקעים. בנוסף, שינוי האקלים צפוי לגרום להפחתה נוספת במצאי המים הטבעי הרב-שנתי המתחדש כפי שעולה מהמלצות הביניים של דוח היערכות ישראל לשינויי אקלים גלובליים מחודש יולי 2008.

"לאור המשבר אנו עדים בשנה האחרונה להתעסקות מוגברת בניהול ההיצע ופחות מכך בניהול הביקוש. במילים אחרות, עיקר המאמצים מכוונים להגדלת ההיצע בעיקר באמצעות התפלת מי ים ומעט מאמצים באופן יחסי מופנים להקטנת הביקושים לצריכת מים. בסיבות שהביאו למשבר עסקו ועדות קודמות, וכעת עוסקת בכך ועדת החקירה הממלכתית. החברה להגנת הטבע משאירה את חקר העבר לוועדת החקירה ושמה את הדגש על הפעולות המתחייבות עכשיו ובעתיד".