|
|
מחויבים למאמץ מוגבר [צילום: AP]
|
|
|
|
|
נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, אמרה כי עם שוך הקרבות, לא תם תפקידה ההומניטרי של המדינה, עליה להקל על סבלם של תושבי עזה ולסייע בשיקומם.
העליון דחה (יום ב', 19.1.09) שתי עתירות של ארגוני זכויות אדם להורות לצה"ל להימנע מפגיעה בצוותים רפואיים ולמנוע עיכובים בפינוי פצועים. כמו-כן לדאוג לאספקה של סולר וחשמל לרצועה. בהחלטה, כתבה השופטת ביניש כי מהמידע שמסרה המדינה עולה כי הוקמו מספר מנגנונים לצורך קיומם של "החובות ההומניטריות המוטלות על המדינה", וכי "יש להניח כי יוכיחו את יעילותם".
היא ציינה עוד כי המדינה מסרה על שורת פעולות לתיקון תקלות ברשת החשמל ברצועת עזה וכי למרות מצב הלחימה נעשו מאמצים להכניס סולר תעשייתי להפעלת תחנת הכוח המקומית וכן להכניס מוצרים הומניטריים נוספים, כמו גז בישול, סולר, מים, מזון ותרופות. לפיכך דין העתירות להידחות.
להקל על סבל האוכלוסיה שנפגעה בלחימה
עוד הוסיפה, כי רבים מבין קורבנות הלחימה של צה"ל "מאות הרוגים, ואלפי פצועים הם מבין האזרחים שלא היו מעורבים בסכסוך והם משלמים מחיר כבד. למרבה הכאב קורבנות תמימים הם הילדים משני צידי המתרס המשלמים את תוצאות אימי הלחימה הקשה". מול צה"ל נלחם ארגון טרור "שאינו מקיים את המשפט הבינלאומי והחובות ההומניטריות אינן מכובדות על ידו ואף אין כל הידברות עימו לקידום יישומם של העקרונות והדינים החלים על הצדדים המעורבים בעימות המזוין מן הסוג המתחולל כאן".
עם זאת ישראל, לדבריה, מחויבת ב"מאמץ מוגבר" לקיום החובות ההומניטריות המוטלות עליה. יתרה מכך, גם לאחר תום הלחימה "לא תמה מלאכת הסיוע והשיקום ההומנטרי. אנו תקווה כי אומנם תפעל המדינה ככל הניתן, בהתאם לדין הישראלי והבינלאומי על-מנת להקל על סבלה של האוכלוסיה האזרחית ברצועת עזה, אשר נפגעה פגיעה קשה במהלך פעולות הלחימה. סבל זה הינו תוצאה מדרך התנהלותו של ארגון הטרור האכזרי אשר שולט ברצועת עזה ופועל מתוך האוכלוסיה האזרחית תוך סיכונה והפקרתה".
"גם אל מול ארגון הטרור ששם לו למטרה לפגוע באוכלוסיה האזרחית של מדינת ישראל ללא אבחנה, ישראל תקיים את חובתה לשמור על העקרונות והערכים העומדים בבסיס הווייתה כמדינה יהודית ודמוקרטית אשר זכויות האדם וצלם האנוש יקרים לה", כתבה ביניש.
מלחמה לא סימטרית מול אויב ציני
השופט אליקים רובינשטיין כתב בהחלטה כי מלחמתה של ישראל "אינה סימטרית במובן של כיבוד החוק", וכי ישראל יצאה למלחמת הגנה עצמית "כדת וכדין לפי מגילת האו"ם והמשפט הבינלאומי... מול הקם להורגנו ולאחר איפוק רב שנים".
מולה ניצב "אויב ציני ואכזר שמעבר להתעלמותו מכל נורמה גם פועל בתוך אוכלוסיה אזרחית המשלמת למרבה הצער את מחיר פעולתו. הוא מכוון את נשקו במודע ובמוצהר לאוכלוסיה אזרחית ישראלית ללא אבחנה, בעוד כוחותינו מצווים להימנע ככל הניתן מפגיעה באוכלוסיה אזרחית".
קושי נוסף בהתמודדות ישראל הוא לדבריו הקושי של המשפט הבינלאומי לסווג את הטרור. מערכת זו לדבריו אינה מצליחה להתמודד עם האתגרים החדשים לבקרים וישראל,"הנפגעת טרור הבולטת ביותר, רואה עצמה מחויבת בגדרי הסכסוך למשפט הבינלאומי הומניטרי". למרות זאת, "לא אחת במצב הנוכחי מצויה המערכת הישראלית בין פטיש לסדן שכן .. תקלות קורות בעתות מלחמה, לרבות היפגעות חיילינו מאש כוחותינו שלנו, ולא אחת יארעו אגב הקרב מול האויב, אף אם הכוונה והתכנון אין בהם כל דופי".
היחס לבריות הנבראות בצלם שוכן שחקים
ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית "אמונה על נורמות המשפט העברי באשר ליחס לבריות הנבראות בצלם שוכן שחקים, יהיו אשר יהיו". לדבריו בתלמוד הירושלמי [סנהדרין ד', כ"ב] נאמר: "'לפיכך נברא אדם [הראשון, ר.א.] יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא'. וכשהמדובר בפיקוח נפש 'אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים' [ספר הלכות גדולות כ"ג, הלכות יום הכיפורים קפ"ח]. אתוס זה נוסע עם מחנה ישראל מדור דור, וימשיך ויסע".
