|
|
העולם ממשיך לשתוק [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
במלאת 60 שנה לאמנת האו"ם למניעת רצח עם (ג'נוסייד), התקיים השבוע בבית לוחמי הגטאות ערב מיוחד לציון יום השואה הבינלאומי. יום העיון נפתח בהרצאתה של ציפי נווה על צביעות העולם לאחר השואה, ובמרכז הרצאתה עמדה החלטת האו"ם שלא להתערב בטבח העם ברואנדה, בנימוק ש"מדובר בסכסוך בין שבטים". כתוצאה מהחלטה אומללה זו, שקופי ענאן היה שותף לה, נרצחו בתוך 100 יום כ-800,000 מבני שבט הטוטסי ברואנדה וגופותיהם נערמו בערימות ברחובות ובשדות או נזרקו לנהר.
איתי אנגל, כתב וחוקר בערוץ 2, הציג את החוויות הקשות שעבר בעצמו ברואנדה ובקונגו והסביר איך מדיניותה של בלגיה באפריקה זרעה את זרעי ההשמדה בשתי מדינות אלו. ברואנדה נרצחו כאמור, כ-800 אלף איש בתוך 100 יום. בקונגו נרצחו עד כה כ-5.5 מיליון בני אדם בתוך 10 שנים, והמספרים ממשיכים לעלות בכל יום נוסף.
איתי אנגל סיפר עוד על תופעת הילדים הלוחמים: ילדים בגילאי 11-15 שהופכים למכונות מלחמה נטולות רגשות ושוחטים את בני כפרם ולעיתים גם את משפחתם שלהם. כמו-כן סיפר אנגל על תופעת האונס ההמוני של נשים, כחלק ממה שמוגדר כ"טיהור אתני" של אזורים, על-ידי יצירת דור ילדים מזרע העם המטהר. לדבריו, מעשים דומים בוצעו בשיטתיות גם במלחמת קוסובו באירופה.
לאחר הרצאתו של איתי אנגל, סיפר פליט מדרפור על שיטות ההשמדה של שבטים ערבים נגד שבטים אפריקנים מקומיים בחבל דרפור בסודן ועל שתיקת האו"ם.
בהזמנה לערב המיוחד בבית לוחמי הגטאות מצוטטים דבריו של מוּקֶש קָאפִּילָה, מתאם הפעילות ההומניטארית של האו"ם עבור סודאן בשנים 2004-2003. "רוע חמור דורש פעולה תקיפה. אם אנחנו מתייחסים ברצינות לאחריות זו להגן, אנחנו בהחלט צריכים לשאול כמה שאלות יותר רדיקליות לגבי אחריות אישית".
צביעות העולם
קופי ענאן שימש ב-1994 כמפקד כוח השלום של האו"ם. כוח של האו"ם ברואנדה דיווח על ההשמדה המתקרבת, אך האו"ם סירב לשלוח כוח התערבות למרות בקשות חוזרות ונשנות של מפקד כוחות האו"ם במדינה ולמרות התראות ברורות על רצח העם שעלול להתרחש.
הסירוב הזה איפשר לאנשי ההוטו לטבוח ולרצוח כ-800,000 מתוך מיליון אנשי הטוטסי וכל זאת במשך 100 ימים בלבד - והעולם שתק. והאו"ם שתק. וקופי ענאן שתק. במהלך רצח העם ברואנדה, ולמרות אמנת האו"ם למניעת רצח עם, האו"ם וארה"ב היו עסוקים בוויכוח ערני וסוער, האם מדובר ברצח עם המחייב התערבות בינלאומית, או שמא מדובר רק "בפעולות עם אופי של רצח עם", שאפשר להימנע מהתערבות בהם (מתוך הרצאתה של ציפי נווה).
לאחר השואה ניסח ופרסם האו"ם את האמנה למניעת הפשע של רצח עם והענישה עליו. העולם לא היה אמור לאפשר שוב התרחשות של רצח עם, אבל הוא אפשר זאת - בארצות כמו בוסניה ורואנדה. ב-15 בספטמבר 2005 חתמו מחדש יותר מ-150 ממשלות על "אחריות להגן" על אנשים מפני רצח עם. זה אמור היה למנוע את הישנותם של כישלונות העבר. בפעם הראשונה הסכימו ממשלות שהגנה על בני אדם חשובה יותר מאשר הגנה על כוחן שלהן.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
