שר המשפטים בממשלת נתניהו יהיה ד"ר יעקב נאמן, עו"ד. נאמן נתן ביומיים האחרונים את הסכמתו להצעת הליכוד לאייש את המשרד במקום, השר פרופ' דניאל פרידמן.

הצעת הליכוד להציב את נאמן כשר המשפטים, באה בעקבות דרישת ישראל ביתנו להמשיך את כהונת השר פרידמן, ובעקבות התנגדות פנימית עזה בתוך הליכוד, ובראשם נתניהו, להמשך כהונתו של פרידמן. נאמן מקובל גם על ישראל ביתנו, והעומד בראשה, ח"כ אביגדור ליברמן, ובדעותיו ובעמדותיו הוא אינו רחוק מפרידמן בדעותיו על התביעה ומערכת המשפט בישראל. כפיצוי על הסכמתה לוותר על התיק, תקבל ישראל ביתנו את תיק הקליטה.

על-פי עמדת נאמן, הוא ייחשב לשר מטעם הליכוד ולא מטעם ישראל ביתנו. זאת משום שהוא אינו מעוניין בכך שיצביעו עליו כעל מינוי שנעשה על-ידי אביגדור ליברמן, הנמצא בחקירות משטרתיות. ישראל ביתנו העניקה את הסכמתה למינוי. בכך חוזר נאמן לעמדה שבה היה לפני כ-13 שנים, עת כיהן כשר המשפטים מטעם הליכוד בממשלת נתניהו הראשונה.

נאמן מקובל על רבים מאוד מבין ראשי המפלגות השונות במשכן הכנסת. הוא מקובל על בכירי קדימה, בהם גם יו"ר המפלגה ציפי לבני. הוא מקובל על בכירים במפלגת העבודה ואף היה בעבר המוציא והמביא בשם יו"ר המפלגה, אהוד ברק, בעניינים שונים שעמדו על הפרק. גם בכירי מפלגת שס נותנים אמון בנאמן. מצב זה מבטיח לנאמן תמיכה נרחבת לקידום רפורמות בהן הוא דוגל.

מבחינה עקרונית, עמדותיו של יעקב נאמן בכל הנוגע לרפורמות הנדרשות בבתי המשפט ובהליך בחירת השופטים אינן שונות בהרבה מעמדותיו של השר פרידמן. ההבדל ביניהם טמון בעודה הבאה: פרידמן נעדה תמיכה פרלמנטירית, ואילו לנאמן מובטחת, ומראש, תמיכה רחבה.

מינויו של נאמן לשר המשפטים הוא בשורה רעה מאוד לנשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, ולשופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל, שהגישה ב-1996 את כתב האישום נגד נאמן, ממנו הוא זוכה.